הספינר, הסיגריה וארון המותגים / סיפור ערסים

פרק 4 - סלסל כמו שלא סלסלת מעולם

אופיר 

אני עולה על הקורקינט החשמלי שלי, שכבר הספיק להיטען מאז ערב שבת ונוסע בגבריות לא מעורערת בכלל אל הפלאגין.
בדרך, קניתי לעצמי מהזקן הערבי שמונה חתיכות כנאפה ואכלתי את רובן, אך נשארו לי כמה.
אני שוקל אם פשוט להעיף אותן לאחד הפחים, כי הן הורסות את הקרנת הקוליות בוליות שלי כשאני נוסע; כי כשאתה נוסע על אופניים רגילים אתה חייב להיות מגניב רקטות במיוחד, כיוון שהן מורידות מממוצע המגניבות- זה לא כמו קורקינט שישר גורם לך להיות גרובי מגרובי מגנובי.
אזי, לאחר נסיעה קלה אני מעיף את חתיכות הכנאפה לפח הקרוב בזווית של חמישים וחמש מעלות וממשיך בדרכי.
אני תוהה לעצמי, בואנה, מה הלוזר ההומו הכוסאחותו הבוזלת הזה חושב לעצמו?
שהוא יכול להגיע ככה סתם להוד שלי ולנסות לקחת לי את התואר שאותו לקחתי בכבוד וביושר שלא יבייש את איוב הצדיק, בגיל עשר? ובכל זאת, הביטחון שלו זה לא משהו שרואים כאן הרבה כי כולם פה אחי מפחדים ממני פחד שקשוקים בכל מה שנוגע בסלסולים ויישורים ואיילים בני גולנים.
לרוב כל מי שמנסה ברוב חוצפתו לאתגר אותי לא מגיע עם כזה בטחון- עם החזה נפוח, כתפיים מורמות, אף למעלה, ראש קדימה, מי שמאחוריי ומצדדי הוא העומד. אבל זה מה שהמנשנש דוריטוס רגיל הזה איתי עשה, רק שהוא לא שיחק איתי מחבואים, למרות שוואלה אחי, אחרי שאני אשפיל לו את התחת ואת הספינר בשנקל שלו מול כל אנשי הפלאגין הוא בטח ירוץ להתחבא.
למרות ש… וואלה אחי, יש בי חלק שרוצה לגמול לו על האומץ הכמעט בלתי מעורער שלו. רק על זה מגיע לו כבוד וספינר בשלושה שקלים.
אני נכנס לפלאגין עם החלטה בראשי, אני אתן למניאק הבן של קרמיט הזה את ההנאה שבספק, כי אני לא יכול להרשות לעצמי שהוא יחטוף מכות בגללי אחרי שחלקנו כנאפה. חליקת כנאפה זאת רמה אחרת של קשר רגשי אחים שלו ואני לא תוקע לחבריי מבריזי בית הכנסת סכין בטחול.

עקב ההחלטה לגרום לעצמי להפסיד בכוונה, חושי הגבריות שלי מתחילים במחאה.
אזי אני נשען על אחד הקירות הצדדיים של הפלאגין, ממש ליד הסמטה הצרה בה מוכרים פוגים וגראס קל עד בינוני ושולף את אחת מסיגריות הזהב שלי.
אני מדליק אותה ושואף שאיפה עמוקה. אולי אני לא אפסיד אחי, יש לי מוניטין בכל זאת, אולי רק אזייף טיפה על מנת שלא יולבנו פניו ברבים של חברי לכנאפה.
כשאני מביט לשמאל ימין שמאל בוא נזיז פה את הראש אני מבחין בבחור המדובר- בלוריתו מסודרת על ראשו כמו נמייה אצילית ולצידו הולכים שני בחורים שאני מצליח לזהות.
גלעד, או כפי שקוראים לו בשכונה 'גולדן בוי', כי יש לו פוסטר של נדב ג'אג'ט תלוי בחדר (וגם כי מרחוק השיער שלו נראה כמו תרנגולת חולה), ושרון, שעליו יש שמועות שהוא אשכנזי מסריח דוחף גפילטע לתחת של החבר הזה שלו, ילד הזהב הזה.
אלו החברים שלו? באמת אחי?
אך, הם נראים שמחים- איתי עומד באמצע ומכל צד יש לו הומו אחר שמחבק לו את הכתף.
אולי גם חברים הומואים הם חברי אמת… לא לא! מה אתה מקשקש, אופיר.
מה אתה מלך הקשקושים? לא, אתה מלך הסלסולים, אזי כדי לשמור על התדמית, תזייף קצת בסוף ותזרוק לו עצם שחרוט עלייה בכתב מסולסל "תיקו".
הם נכנסים לפלאגין ונראה שהם כלל לא הבחינו בי, אבל אני מניח שזה לא משנה.
זה לא אמור לשנות.