הספינר, הסיגריה וארון המותגים / סיפור ערסים

פרק 13 - הם היו השיכורים הצעירים, ברגעים הכי יפים של החיים

אופיר

כשאני נכנס לתוך הבניין אני מבחין ישר שכל המבטים מופנים אליי, אך הפעם זה לא בגלל שאני יפה. האף שלי עדיין מדמם או מה?
כנראה שהמכות שלי עם הקריותניק הזה הצליחו לעורר את הקהל. כוסאמא שלו, מה נכנס בו פתאום?! הרוח של זהבה גלעד הזאת?! נראה לי הוא חציל יותר מידיי מעושן, האבוטבול הזה.
אני דוחף את דרכי מבעד לכל האנשים וחוטף את הכוסית הראשונה של המשקה שאני מוצא, בולע את כל התוכן שלה. אני עצבני מידי בשביל לחזור לקריוקי, מה שמשאיר אותי רק עם בקבוק הערק החתיך הזה.
למרות שאני מנסה להתמקד בחברי החדש, מבטי ממשיך לחזור אל הקריותניק. נראה שגם הוא לא ממש נהנה מעצמו כבר- הוא מוזג לעצמו בכוס חד פעמית משקה חריף, ישר עד לשפת הכוס, שותה ממנה- בדיוק כמוני. יאללה גם כן, אפשר לחשוב מה כבר קרה לו שהוא חייב איזה כוס אלכוהול כדי להשתקם. הוא זה שהתחיל את המכות איתי! כמה שתית כבר, י'מערבולה. טפי עליו. גם ככה, מה אני עדיין עושה פה?
שירז שקועה בחברות הפוסטמות שלה. לפחות אני לא צריך אותה על הראש, אלוהים גדול. עדיף לי ככה, שנשארתי לבד. אני ובקבוק הערק היפה הזה.
אולי אני צריך לקחת אותו לקניות בחנות נייק במקום את שירז, יש לו לוק אופנתי לבקבוק הזה. עם חליפה מקורית של נייקי ובלורית… אני יכול לדמיין אותנו יחד על הבמה בפלאגין, או על חוף הים, על בננה בכינרת… אלו החיים.
אני בטוח שבקבוק הערק הזה לא היה מלונן אם הייתי נותן לו להשתוות אליי בקרב קריוקי, הוא בטח היה שותק ונותן לי את הכבוד שמגיע לי, שלא נדבר על זה שהוא לא היה נותן לי מכות! כי אני, אני לא סתם מקרייקטק, אני מלך הסלסולים, האחד והיחיד מלבד אדוני אלוהינו! אני זה שניצחתי את בופיר אוזגלו בקרב האגדי בשלהי אלפיים ושמונה, כשעוד הייתי רק זעטוט מזעטט, מפזז ברחובות, חדש בעיר האמיתית- הייתי המלך כשהפלאגין עוד לא היה!
יאללה יאללה, פתאום כולם חושבים שהם יכולים לדרוש קרב מולי, כי איזה ספרדי אחד עם יותר מידיי גוונים בשיער, תפס ביצי הודו ואיתגר אותי? מי ש מי ש מי שישמע, כולה איזה ערס מכובס מעיירת פיתוח. מה הוא מבין בסלסולים, או בטבריה? חודשיים הוא כאן וכבר חושב שיש לו משהו עליי. שיילך לענטז לחברים ההומואים שלו, שרון דפוקשטיין ומחומצני מגומדי.
אופיר בוזגלו לא דופק ולא ידפוק ולא ימסמר חשבון לאף אחד- אני אציע לו קרב חוזר, רק בשביל שישתוק, אבל הוא יצפה בעצמו נמרח על הרצפה של הפלאגין יחד עם מסטיקים ואשכנזים שחשבו שפה זה רמת גן. אז הוא יראה, שמי שמתעסק עם אופיר בוזגלו, מוצא את עצמו ישן עם הדגים שבכנרת!
בקבוק הערק נשאר ביד שלי. וואלה אחי… רק הוא מבין אותי…
אני שותה היישר ממנו, זורק את הכוס שהחזקתי ביד על הרצפה. אני אופיר בוזגלו, אני לא שותה מכוסות או מכוסיות, רק מבקבוקים!
לא עובר זמן רב, עד שבקבוק הערק מתרוקן על לחציו. אני מתנדנד בגבריות אל אחת הספות, מתרסק עלייה בישיבה.
"ערק, אני אוהב אותך!" אני נאנח, מטה את ראשי אחורנית. וואלה אחי, זין על האף השבור שלי. הבקבוק הזה הציל לי ת'תחת המחוטב מדיאטת לבנת פורן שלי. ידעתי שקשרים עם הצל יועילו במשהו.
עם הערק ביד, הערק בבטן והערק בנשמה, שום דבר לא יכול להשתבש יותר היום.
אני מסיים את הבקבוק, לא משאיר ממנו טיפה.
אני מביט בזכוכית הריקה מנוזל ונאנח, מחבק אליי את הבקבוק ונושק לצידו.
"תודה ערק יפה שלי, היית חבר נאמן לערב. אני לעולם לא אשכח איך חיממת אותי אחרי שאבוטבול המסריח העיף לי מכות. אני נשבע לך, שבסוף שבוע הבא, אני לוקח אותך איתי למקום ישיבה של אבוטבול ואנחנו קורעים אותו מכות על מה שהוא עשה לי. כי אחים עומדים לעזרתם אחד של השני, אה אחי?! במיוחד כשצריך ללמד קריותניק עלוב מה המקום האמתי שלו בעיר הגדולה!"
אני מחבק אותו קרוב יותר אליי, עד שלפתע אני מרגיש משהו מושך אותי מעלה ממקום מושבי. אני ממקד את מבטי במה שעומד מעליי.
"שוב ההומו הזה?! מה הוא רוצה עכשיו? נודר בנדרים ובקברי צדיקים, אם עוד פעם הוא נוגע בי אני מעיף לו את בקבוק על הראש. לא אותך אבל! נכון, ערק? אני לא אעז לפגוע בבקבוק יפה כמוך. אבל…  האם תעמוד לצידי גם הפעם? כמו חברי האמת שאנחנו?"
"איך דיברת אליי י'אשכנזי בבגדי ספרד?! לא אתה דפוק שאין דברים כאלו. בוא נראה אותך אומר את זה עוד הפעם!" הוא מזעיף, עוד יש כוס אלכוהול מלאה בידו. הוא מתנדנד מצד לצד, ממש כמוני, אך אני לא מבחין בזה כל כך, כי אף אחד מאיתנו לא ישר.
"אל תקלל ככה יא בן זונה, ערק לא צריך ללמוד ממך את ניבולי הפה השטניים האלו יא אוכל גפילטע בתחת!" אני מניח את בקבוק הערק במקום בטוח מאחוריי אחת מכריות הנוי, מכין את אגרופיי.
הפעם אני אראה לו מה זה, לאשכנזי הגוי הזה!