הספינר, הסיגריה וארון המותגים / סיפור ערסים

פרק 9 - ציף ציף, שריק שראק וקאקאדו אחד אדיש ומיוחד

איתי

לאחר זרם הקללות הבלתי פוסק, אני נהיה קצר נשימה. אני מתנשף חרישית, כן מעצבים וכן מעייפות.
"רגע, איתי," שרון מביט בי בשתי גבות מורמות. "עדיין לא הבנתי, על מה אתה מדבר? מה אופיר עשה?"
"התקיים." אני עונה בנשיפה חדה ועצבנית. שרון נותן לי מבט חסר סבלנות, לא קונה את הסרקזם שלי.
"הוא התייחס לכל עניין הפלאגין בזלזול, אוקיי? אני פשוט לא מבין איך מישהו כמוהו יכול להתנהג בכזאת אדישות למשהו שהיה חלק ממנו במשך כמעט עשור? לפי הסיפור שסיפרתם לי, וואלה היה בא אליי מיד אחרי הקרב, תופס לי ת'כתף ומכריח אותי לעשות קרב חוזר… ולא לתת לי ללכת משם עם כל המעריצים אחריי."
"תקשיב אחי," גלעד לבסוף מפסיק לשתוק, מחטט בכיסיו כדי למצוא את הסיגריות במהדורה מוגבלת של דורה המחוררת ומכניס אחת מהן לפה. "בסופו של דבר זה עניין שלו. הוא זה שצריך להתעצבן, לא אתה. אם הוא בוחר להיות אדיש, אחינו, שיהיה לו בכיף כף. הוא מוזמן להישאר קר כמו בקלאווה במקפיא ובסופו של דבר זה יחזור אליו כמו השתלים המזוייפים של התאומות אבוב. 'זוב 'תך מזה."
שרון מהנהן בהסכמה, נשען לאחור בכיסאו. "ככה או ככה אחי, אם הייתה ל-אופיר בוזגלו בעיה איתך, ה-אופיר בוזגלו היה בא לפתור אותה. אם אנחנו מדברים על 'לפי מה שסיפרתם לי' וכאלה."
אני משלב את זרועותיי, מניד בראשי. "נו למה שהוא יבחר להיות אדיש אז? אני עדיין לא סיימתי. דיברתי אליו גם בזלזול ואמרתי שהוא חרטטן ולא שווה. ואז כשאני חושב שהוא הולך להגיד משהו חוץ מ'אחי', הבן קאקאדו הזה עונה לי איזו תשובה מחורטטת שהיקום לא עובד ככה ולא תמיד מקבלים את התשובות שרוצים… איזה סנוב."
שרון כבר לא יודע מה לומר ופשוט מסתכל עליי.
גלעד מביט בשעון העכביש-מן שעל ידו, קם ממקומו. "טוב, אתה יכול להמשיך להתבכיין על אופיר בוזגלו אחי, לי יש משמרת להגיע אליה ואני צריך לעשות את זה מהר לפני שיזרקו אותי משם כמו שזורקים פוגים."
כשגלעד מסיים את דבריו הוא מנופף לי, מצדיע לשרון והולך לדרכו.
הרחוב משתתק מרגע לרגע, זו כבר שעת צהריים. אני ושרון יושבים בשקט דיי מביך, לי כבר אין כוח להמשיך לספר. מצידי האופיר הזה שילך ל…
"אתה באמת חושב שהוא היה רץ אחרייך בשביל קרב חוזר?" שרון פולט לפתע, הטון הספרדי נעלם מקולו. הוא תופס אותי לא מוכן.
"אהה.. כן אחי, נראה לי שכן," אני רוצה להמשיך את המשפט אך הוא מתפרץ לדבריי.
"אם אתה חושב שלפי מה שסיפרנו לך זה מה שהוא היה עושה, כנראה לא סיפרנו לך את הסיפור נכון. אופיר לא רץ אחרי אף אחד בשביל שום דבר- לא בשביל פרסום, תהילה, בנות, כנאפה, גלידה, שווארמה, לאפה, טורטייה, פרגית או עוגייה. אפילו לא בשביל כרטיס וי.אי.פי להופעה של השוממיות בנחל אכזיב. הוא יותר מידיי מעל הרמה הזאת."
אני לא מאמין למה שאני שומע.
הוא מגן על אופיר? הוא בטח אפילו לא מכיר אותו באופן אישי! ככה החבר שלי פונה נגדי?
"אתה רציני? מעל הרמה שלו? הרמה שלו זה להראות שהוא סתם היה חולה או עייף כמו שהוא אומר שהוא היה. או הממש רמה שלו זה לדחות את הקרב למתי שהוא מרגיש טוב. כי כמו שאתה אומר, 'ה-אופיר בוזגלו' לא מתפשר בשביל אף אחד."
שרון מניד בראשו למשמע דבריי, הוא עובר להתיישב בכיסא הקרוב אליי.
"אני חושב שלדבר אליו בזלזול, כמו שאתה טוען שהוא דיבר אלייך- היה הדבר הלא נכון לעשות. נכון שאני לא יודע מה אופיר חושב, אבל… אם הוא היה אדיש יש לו סיבה. אם הוא לא התרכז בך יש לו סיבה." שרון מביט בי ברצינות כלשהי שלא יצא לי לראות בו בעבר, נשען לעברי וממשיך לדבר.
"נניח שאתה צודק, שהוא ביים את זה שהוא היה פחות טוב מהרגיל. אז בטוח יש לו סיבה. אולי נמאס לו שרודפים אחריו ברחוב והתהילה התחילה להציק לו, אחרי כל כך הרבה שנים. אני רק אומר. אני לא חושב שזה כזה קל להיות כוכב עולה, במיוחד כשזה בעיר הגדולה ובטח ובטח כשזה קשור לקריוקי."
זאת הפעם הראשונה ששמעתי את שרון מדבר ככה. הוא בדרך כלל בקושי אומר משהו וגם כשהוא אומר זאת איזו שטות, קללה או ציטוט של אחד השירים שאנחנו שומעים. אולי הוא צודק…? באמת אני לא יודע אם לאופיר יש סיבה.
אוי שיט, אני מרגיש אשם עכשיו. למה הוא לא יכל פשוט להגיד לי, 'וואלה כן, איתי, אתה צודק. אופיר הזה באמת חתיכת פולקע לא מבושל. אתה המלך הצודק, קח חפיסת סופרגול ובוא נלך לזרוק לאופיר ביצים על הבית וקליפות גרעינים על השיער'. אבל לא, הוא היה חייב לדבר בהגיון ולחשוב. פפט, תודה שרון.
זאת בהחלט לא הפעם שהייתי רוצה שתתחיל לחשוב.
אני נאנח ומגלגל את עיניי, מניד בראשי. "בסדר," אני פולט לעברו במן כעס. "אם אתה אומר."
"אתה לא צריך לקחת ללב איתי, לפעמים אנשים הם לא מה שהם נראים… תהנה מהתיקו שלך או מה שזה לא יהיה. שרת מעולה, אני הייתי רוצה לשמוע אותך שר שוב. אופיר בוזגלו או לא אופיר בוזגלו- היית אש על הבמה הזאת. בזה אתה צריך להתמקד." הוא מחייך לעברי, טופח לי על השכם.
אף פעם לא ראיתי את שרון ככה. אני מופתע… לא בטוח אם לטוב או לרע.
"ומה איתך, שרון? גם אתה לא מי שאתה נראה?" אני מחייך בהתגרות, מנסה להמשיך את הקלילות באווירה שהוא התחיל לפתח אבל נראה שאמרתי משהו לא במקום.
עיניו של שרון מחשיכות מעט והוא מביט בי כאילו תפסתי אותו לא מוכן.
אך לפניי שאני אפילו מספיק להתנצל או להגיד משהו, הוא מפליק למצחי.
"כן אחי, אני מבפנים ג'סטין ביבר ובאתי להרוס את רשימת הלהיטים ברדיו 555 פיאחושרמוטי. באתי גם להדיח את הסולנית של השוממיות ולצאת איתם לסיבוב הופעות באפריקה המערבית."
אני מחייך, נבוך. אני רוצה לשאול מה קרה אבל לא בטוח שהוא יענה לי.
"טוב טוב הבנתי, שאלה מטומטמת. אז מה אני עושה עם העניין של אופיר עכשיו?"
"ברור לך שאתה חייב להתנצל, נכון?" שרון חוזר להישען אחורה, אני מזעיף.
"שו להתנצל?! בתחת שלי. אין מצב שאני מתנצל בפניו. אתה יודע מה זה יעשה לגבריות שלי? זה יהיה יותר גרוע מלהפסיד לאופיר."
"לא נכון. להפסיד לאופיר יהיה מול כל הפלאגין. אתה תתנצל רק בפני אופיר, לא כל העולם."
"זה אפילו גרוע יותר כי האגו שלו מכיל את כל העולם ואת פלוטו גם, לא רק את הפלאגין." אני מסנן בשקט מבין שיניי, שרון מרים גבה.
"מה..?"
"אמרתי שזה אפילו גרוע יותר, כי הוא בטח יגיד לי שהוא לא שומע ואני אצטרך לצעוק את הסליחה שלי ואז גם ככה כולם ישמעו." אני מחזיר לשרון מבט.
אין סיכויי שאני מתנצל בפניי הלובש נייקי, מפורר הכנאפה, הבקלאווה הספוגה, הבננה הנמוכה, שקית המגה בעיר המקומטת שהוא. לא אכפת לי מה הבעיות שלו. כמו שגלעד אמר, אני לא צריך להתרגש מזה, אז אני גם לא צריך להתנצל.
ככה דברים עובדים בעולם, לא, אדון בוזגלו?
שרון נאנח, מושך מעט בכתפיו. "אני לא יודע… אני לא חושב שזה יקרה. אבל מה שנראה לך נכון, איתי. בסופו של דבר זאת בחירה שלך… אני דווקא חשבתי שהתחברת לבחור הזה בהתחלה."
"כן, לפני שלמדתי שהוא לא יודע לדבר עם אנשים כמו שצריך."
"כן אבל אולי תפסת אותו ברגע לא טוב, אולי פשוט-"
אני לא נותן לו לסיים ומרים את ידי מולו. "סיימתי לדבר על זה, שרון. אני אקשיב לעצה של גלעד ואתעלם. אני מבטיח שאחשוב על מה שאמרת. טוב?"
שרון משלב את זרועותיו ונאנח.
אני משחק עם אצבעותיי בעוד האווירה חוזרת להעיק. אני עובר לשבת בקצה הכיסא שלי ומתכונן לקום.
"נראה לי שאני אלך הביתה עכשיו, אני צריך לעזור לאמא שלי עם המחמוסה בטח. נראה אותך כבר."
אני לא ממש מחכה לתגובה ממנו וקם מהכיסא, מחזיר אותו לערימה ומתחיל להתקדם חזרה לכיוון הבית שלי.
בדרכי חזרה, עדיין קרוב לאזור הטיילת, אני רואה את הבחורה שנמרחה על אופיר הולכת כמה מטרים מימיני ואני מוצא את עצמי מביט בה בשעמום. חה, נראה שאת לא הולכת לשום מקום עם אופיר, כלבה שרופה.
אבל כנראה שלא הייתי מספיק דיסקרטי כי היא תופסת את המבט שלי בעיניה, מחזירה לי מבט מזלזל ומעיפה את השיער שלה כמו וונאבי עדן בן זגזג.
מה הקטע שלה?
לא. לא. אני צריך להפסיק לחשוב על זה יותר מידיי. לא אכפת לי, אני צריך להיות עסוק בשלי ולהתעלם- לא רק מאופיר, אלא גם מכל מה שקשור אליו. גם אם הוא מכוער ונראה כמו עוף נכחד.
אני מניד בראשי, מנער אותו מכל מחשבה שהיא וממשיך לצעוד על אבני המדרכה. כשאני מרים את ראשי לחצות את הכביש, שוב היא תופסת את המבט שלי (וכמעט הקאתי הפעם). חשבתי שהיא שוב תזרוק לי מבט מלוכלך או אפילו תשלוף עליי אצבע שלישית, אבל המטורפת עם העגיל בפופיק בשנקל הזה? חייכה חיוך שמצד אחד נראה נחמד, אבל מצד שני מזכיר את החיוך הזה של הליצן הזה המפחיד עם השיער האדום. רוני מקדוני? מקרוני? מכנאפוני? סילבסטר סטאלוני?
אני לא חושב שאני אשן בזמן הקרוב עם חיוך כזה, שמכוון ישר אליי.
בחיי, אני מקווה שלפחות המחמוסה תשפר קצת את מכאובי היום.

-----------------------------------

אין אין אין, אין דברים כאלו.
סוף סוף גילינו, שרון הוא לא הבלוק הטיפש שחשבנו.
האם איתי יבין שיש באופיר יותר מסתם כוכב עצלן? והאם יצליח לקבל שנת לילה טובה אחרי החיוך של שירז, שנראה מזעזע גם בלי הליפסטיק המכוער שעליו?
כל זאת ועוד, בפרקים הבאים!

בנימה רצינית יותר, רצינו להודות לכם- הקוראים שלנו, על כל התגובות וכמובן התובנות.
באמת שאנחנו מודות לכל מי שפרסם אותנו ואנחנו מבטיחות שלא תתאכזבו (בלי נדר)!