הספינר, הסיגריה וארון המותגים / סיפור ערסים

פרק 5 - עדיף נעל אחת בפח מאשר שני מסטיקים בארון

איתי

רעש האנשים שנוהרים אליי מרחביי הפלאגין מחריש אוזניים, קצת כמו בהופעה של אייל בן גולן כשהוא עולה עד לקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד עם הסלסולים המרהיבים שלו. אורות הבמה מכוונים אליי, מסנוורים אותי וגורמים לי כמעט למעוד אחורה ולאבד מהגבריות שכרגע הרווחתי, אזי אני מנסה להתחמק מהם.
גלעד ושרון בקושי מצליחים להגיע אליי, אך עוזרים לי לפלס דרך בין האנשים.
אני מחלק את מספר הטלפון שלי פה ושם, ואפילו את החתימה שלי (מה שמזכיר לי שאני צריך לעבוד עלייה).
כשאני מגיע סוף סוף לעבר הבחוצה ונתקל בבריזה הנעימה של טבריה, אני קולט על אחד הספסלים גב של בחור שעל ראשו נמצא גוש שיער שנראה כמו קרמבו מעוך שקונים בבודדים בשקל ברמי לוי. אבל, זה לא קרמבו ככל הקרמבואים- מעטפת השוקולד שלו בהירה יותר והקצף הרך שבתוכו עשויי מקצפת אמתית ולא מחימר של פימו.
האם זה... האם זה אופיר בוזגלו מלך הסלסולים הכבר לא כל כך בלתי מעורער של טבריה עיר האורות והתיירות?
אני מדדה בהש הש שוש שוש אל עבר הספסל, רואה שזהו אכן אופיר בוזגלו מלך הסלסולים הכבר לא כל כך בלתי מעורער של טבריה עיר האורות והתיירות. הוא יושב לבדו ואני חייב להודות שאני לא כל כך מופתע; אחרי התיקו שלנו בפלאגין הוא בטוח מרגיש מושפל, מגונה, מנודה חברתית, חננה, חנאג', הומו מסריח, הומו מתקלח, הומו מקריח או סתם הומו שלובש אדידס ולא נייק כמו הילדים המגניבקוליים.
הוא יושב עם רגליים על ספסל אחר, מעשן סיגריית מסטיק גת ונראה כאילו הוא סתם חושב על דברים. כנראה על קרב הקריוקי שלו או על הסולנית של השוממיות ביום ההוא שהיא הלכה עם חולצה של ירבוע™ וחצאית מימי שמעון פרס.
שאגש אליו? לא לא, לא כדאי לי, נכון? כלומר, אני בטח הטברייניסט האחרון שהוא רוצה לראות כרגע. הרי הגבריות שלו נפלה חלל אל מול כישורי השירה, הסלסול וקליעת הסלים המיוחדת במינה שלי...
אך ברגע כשאני חושב על ללכת אחורה ולעזוב אותו לנפשו שבטח נראית כמו הוי של נייק, הוא מסתובב ומבטו נתקע על שלי. לעזאזל! מה קרה אלוהים, נתת לי פעם אחת מזל וזהו? יעני נגמרה לי החבילת גלישה? זהו? אין הנחה למי שאסף את כל המהדורות של סופרגול? הייתי צריך להשיג גם נדירים של מקדונלדס כדי לקבל עוד עזרה ממך? שיהיה. גם כן אלוהים. שיחלום שאני ילך לזרוק גרעינים על הרבנים שלו עכשיו! אזי, בעל כורחי, אני ניגש אליו בצביקה פיק ברכיים קל, רוח בת זונה פתאום כבר לא מנעימה לי.
"אופיר... כלומר, אחי, מה קורה? אתה באמת ממש תמכת בי שם. אני... נודר שאני יחזיר לך על זה. תודה גבר."
"להחזיר לי?" הוא מסתכל עליי, במבט חודר שנראה קר יותר מהמים בכינרת אחרי טבילת בוקר. "לא עשיתי שם כלום. אין לך על מה."
אני מרים גבה מפקפקת בתגובה לתשובתו. הרי לא יכול להיות שדמיינתי, בבירור שמעתי כיצד סלסוליו נחלשו בניגוד לצלילי המוזיקה המתגברת בחלל הפלאגין.
"אחי, נו בחייך, אני לא מטומטם. שמעתי, אתה לא יכול לעבוד עליי, הבאת לי ת'תיקו הזה על כפית של זהב אחי."
"למה שאעשה דבר כזה אחי? פשוט כואב לי הגרון. אכלתי יותר מידי חריימה בשבת." הוא זורק את הסיגריית צעצוע שלו על הרצפה הקרה, מדריך עליה. "כוסאמקערס נתקע לי מסטיק בנעל!"
הצעקה שלו מסמלת לי בברור כי הנושא נסגר. אולי אני טועה, אולי באמת כואב לו הגרון היום. אבל אך אם כך למה לא דחה את הקרב למחר, בו יהיה במיטבו? כך או כך, אינני מבין מה עומד מאחורי כוונותיו, מה הלו"ז?
"אחי, מה זה בקטנה. לי כל הזמן נדבקים מסטיקים לנעל. תחפש באתר בשם זאזי בזאזי סרטונים איך להוריד מסטיקים מדברים."
הוא רוטן, לוקח את הנעל וזורק אותה בקליעה שלא תבייש כדורסלן כמו טל בורשטיין המלך לתוך הפח. אני נדהם ממעשיו, לא מאמין למראה עיניי. כיצד הוא יכול בכזו קלות להשליך נעל טהורה של נייק ישר לפח?!
"בואנה אחי מה התהפכת על כל הראש?! מה יש לך? זה כולה מסטיק אחי, מה אתה נותן לו להשפיע עלייך ככה?"
"תרגע אחי, יש לי עוד איזה שש זוגות כאלה בבית בארון של המכוניות. אל תתנהג כמו נקבה ותתרגש כל כך."
לא להתרגש כל כך? לא להתרגש כל כך??? איזה מין ערך אפסי יש לו לנעליים הממותגות שלו? גם אם יש לו עוד שישה זוגות... לא חבל לו על הכסף? על הזכרונות שהוא העביר עם הנעל הזו? הכישלונות, ההצלחות, המריבות, החברויות, הנרגילות, העמידות על ההאברבורד? איך הוא יכול?
אך אני משאיר את מחשבותיי לעצמי, ועונה בפשטות "סבבה אגוזים אחי, מה שתגיד".
לפני שהוא מספיק לענות תשובה שככל הנראה תהיה מתחכמת ברמה שיכולה להופיע בשאלות של הספינר החלש מכולם, גלעד ושרון מופיעים משום מקום. הם נראים שיכורים מאושר, ידו של שרון כרוכה מסביב לכתפו של גלעד והיד של גלעד סביב המותן של שרון. ההומואים האלה, מה הם עושים פה?
"איתי, י'גב גבר עמוקי- איזה אלוף, איזה ענק, איזה סאחבק, איזה מלך העולם, איזה רוכב על קורקינט במהירות מאה עשרים קמ"ש לשעה, איזה מהדורה מיוחדת של ערגליות עמבה!" שרון מחייך אליי חיוך רחב, מצמיד אליו את גלעד.
"אני לא מאמין שניצחת את מלך הסלסולים! עכשיו הוא בטח לא כזה--" גלעד מחייך, עד שהוא קולט את אופיר שנועץ בו מבט חץ כמו נץ. "... יושב פה."
הם נועצים אחד בשני מבט, גלעד אוחז בצידדי חולצתו של שרון ומתחבא מעט מאחוריו. "עזור לי אלוהים כי חטאתי." איזה אהבלים.
"אופיר, גבר, באמת שהיית מעולה, אנחנו פשוט ממש מתרגשים כי איתי--" שרון מנסה להשאיר חיוך מעודד על פניו אך אופיר קם בגבריות, שעכשיו אני רואה כי היא לא מעורערת בכלל, תוחב את ידיו בכיסי מכנסי הלקוסט שלו.
הוא מסתכל על כולם, אולי עליי קצת יותר מהשאר. "אני חייב לזוז, יש לי מפרומים על הגז. כל הכבוד על התיקו, גבר."
הוא טופח על גבי בגבריות ואנו צופים בו צועד במורד הרחוב, מתרחק מאיתנו אט אט. אחרי שהוא עובר את הפינה מאחורי אחד הבניינים, אני קולט כמה זמן בהיתי בו; ממהר להחזיר את מבטי אל שרון וגלעד, שהחיוכים כבר חזרו לפניהם.
"חייבים לצאת לחגוג אחי! לא כל יום קריותניק לשעבר משתווה למלך הסלסולים הכבר לא כל כך בלתי מעורער של טבריה עיר האורות והתיירות!" גלעד מכריז, "ואני מכיר בדיוק את המקום המושלם."
שרון מהנהן הנהונים ארוכים- תומך בדבריו.
אני מחייך לעברם חיוך רחב, למרות שמשהו עדיין לוחץ לי קצת באיזור הלב, אולי האפנדציט. אני אצטרך לקבוע לעצמי תור בקופת חולים 'מאובקת' הקרובה, כי 'מאוחדת' זה לאשכנזים מרכזניקים מאנייקים.
"קדימה אחים שלי, בואו נלך!"