כשסבתא שלי חלתה, הרגשתי שעולמי חרב עלי.
שענני גשם אפורים וכהים התעופפו מעלי באופן קבוע. האגשתי שכל עולמי חרב, שבקרקע היו המון סדקים שאיימו להפיל אותי. הרגשתי כאילו לקחו לי את כל הסיבות לחיות. היא הייתה נקודת האור היחידה בחיי, האחת והיחידה שהייתה לצדי בכל רגע, בכל עת.
היא הייתה פשוט כאן, בשבילי בלי תמורה.
היא האישה היחידה שהפגינה כלפיי אהבה. היא היחידה שאהבה אותי בעולם הזה. יותר מההורים שלי. שהיו אמורים להיות הגב, הלב, הראש, היציבות. במקום זאת, הם יצרו אמלי חומות הרבה חומות שקשה לי לשבור אותן.
היא הייתה אמא ואבא עבורי, אמי הביולוגית הייתה אישה קרה, שהייתה גרה בתוך בועה שיצרה לה עם השנים. היא לא הייתה ככה כל הזמן, פשוט ביום אחד, כשהייתי בת שש, משהו אצלה כבה. עיניה האפורות כבו יחד עם הרוח שלה ולעולם לא הבנתי מדוע. בגיל שמונה-עשרה אני הפסקתי לנסות להבין. לא היו לי אנרגיות לבזבז, החלטתי שאדאג לעתידי, במידה והיא ואבי הפסיקו לעשות זאת. לעומתה, אבי היה איש חם וטוב לב, אך הוא היה עייף מהחיים שהכריחו אותו לעבוד שתי עבודות ולחזור עייף בלי חשק לחיות. הוא ניסה להיות חלק מחיי, אך לא כמו שצריך היה להיות. אני לא שנאתי אותו על כך, ההיפך, הבנתי אותו.
הבנתי שהוא עובד קשה בכדי לספק עבורנו קורת גג, לחם לאכול, חשמל ומים. כל מה שאדם זקוק בשביל להתקיים והערכתי אותו על כך. אך הוא הזניח אותי, הוא הפסיק לחבק אותי ולשאול לשלומי. הרגשתי לבד בגיח נורא קטן וזה היה ממש נוראי לגדול בבית כזה. מזל שהיה לי את סבתא שלי שדאגה ללמד אותי מה היא חמלה ומהו מצפון.
סבתא יולנדה חלתה באלצהיימר בגיל שישים וחמש, בגיל שישים ושש היא הגיעה לשלב שבו כבר היא זקוקה למטפלת סיעודית צמודה 24/7.
הייתי הולכת אל המוסד בכל הזדמנות שניתנה לי, הייתי יושבת איתה וזורמת עם כל תקופה שאליה הייתה חוזרת. היא לא הייתה מזהה אותי, אך היו פעמים בודדות שבהן הייתה צלולה ואלו הרגעים שהיו הכי מאושרים בחיי.
עצוב לי שלא יכולתי יותר לדבר איתה על החיים, ללמוד ממנה עוד, היא הייתה אישה חכמה, אינטליגנטית ויפייפיה. המחלה הרסה את כל אלו והשאירו פיסות מהעבר.
אני ידעתי שהיא עומדת למות, זה כל יום בער בי.
ולא היה לי שום דבר שישכיח ממני את זה.
אפילו לא רונלד, הוא רק הוסיף לכאבי ונתן לי להרגיש בודדה יותר ממה שכבר הייתי.
אולי ג'ון, הבוס שלי היה היחיד שעזר לי לעבור את הרגעים הקשים, נתן לי ללכת למוסד ברגע שהיו זקוקים לעזרה איתה. הרי היא זיהתה רק אותי ברגעיה הצלולים ותמיד היו מתקשרים אלי מהמוסד כדי שאגיע לראותה. בתוך תוכי ידעתי שהמוות שלה יתן לה שקט, נחת, אך הצד האגואיסטי שבי רצה אותה בחיים, גם עם המחלה שלה.
צליל הודעה קטע את מחשבותי על סבתא.
הרמתי את הנייד משולחן הקפה העגול ופתחתי אותה.
מספר לא ידוע:
צ'יקה
גמעתי את רוקי, עיניי קראו את ההודעה שוב ושוב וניסיתי להבין מאין לו המספר שלי ונזכרתי שמדובר בג'יאן לוקה. הוא השיג כל מה שרק רצה. גם את הבלתי אפשרי.
YOU ARE READING
התמכרות מסוכנת
General Fictionעיניים שחורות, שפתיים מזמינות, מבט חודר, צלקת על הלחי, סקס אפיל, הליכה אדישה, קעקועים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שהינך פושע מסוכן, מכונת הריסה מתקתקת שכל רגע עלולה להתפוצץ לי בפנים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שאתה רוצח חסר רחמים.
