מציאות חדשה

פסק הדין

קמתי ממש מוקדם ב6 בבוקר לבוקר עייף משום מה השמיים בחוץ אפרפרים אולי הם מתאימים עצמם למצב הרוח שלי. התחלתי לחפש עורך דין לאיתי..
״קימי מה את ערה בשעה כזאת״ אמר לי אבא בעייפות .
״אני מחפשת עורך דין לאיתי״ אמרתי לאבא שלי .
״את יודעת שהוא יכול לקבל עורך דין בחינם״ אבא אמר לי בקמצנות.
״לא אבא זה באשמתי אני לא מתכוונת לחסוך, יש לך אולי עורך דין טוב ?״
״כן תיפגשי איתו בשעה 12:00 , אני אדבר איתו״.
התלבשתי הסתכלתי במראה לכיוון המותן שלי , סימנים של ידיים ששון תפס בי כל כך חזק.
הנעתי את האוטו ונסעתי לכיוון איתי, לספר לו שמצאתי עורך דין טוב והוא השתחרר.

נכנסתי לבית סוהר "את מי את מחפשת?" שאל אותי הסוהר, המקום נראה כל כך מפחיד  מסכן שלי הכל בגללי...
"הנה הוא" הסוהר הצביע על התא שלו ושחרר אותו לשעת ביקור.
ראיתי את איתי נראה כל כך עייף, חלש .
״איתיי הכל יהיה בסדר ״אמרתי לו בזמן שאני מחזיקה לו את הידיים .
״לא לגעת״ אמר השוטר המעצבן הזה, מסתכל עלינו כאילו אנחנו מתכננים תוכנית בריחה .
הסתובבתי לאחור וראיתי את האיש עם הגאלח.
נגשתי אליו ״ מה אתה עושה כאן?״
"החבר הפחדן שלך הכניס את כולנו" הוא אמר. הרגשתי כל כך הרבה אשמה , הכל בגללי .
״אני אשחרר גם אותך אני מבטיחה״ אמרתי.
״אלכססס נגמר לך הזמן״ צעק השוטר לאיש עם הגאלח.
אווקיי אז קוראים לו אלכס סוף
סוף אני יודעת את השם שלו.
"וואו השעה כבר מאוחרת כדי שאמהר" מלמלתי לעצמי.

אבא הביא לי כתובת בה אוכל להיפגש עם עורך הדין. הכנסתי אותה לוויז ויצאתי לדרך. לעינייי מתגלה בית קפה קטן שקוף ומבעד לחלונות הגבוהים המתחילים מהתקרה עד לרצפה ניתן היה לראות איש מבוגר הלובש חליפה מהודרת ולצידו תיק עבודות שחור מעור. ישר זהיתי את עורך הדין לא היה כל כך קשה אחרי הכול הוא לובש חליפה..
נכנסתי לבית הקפה.
"שפיגל?" שאלתי תוך כדי שאני מקריאת את שמו מכרטיס הביקור שאבא הביא לי.
"קים?" שאל.
"כן זו אני" אמרתי
"אבא שלח אותי להיפגש איתך"
"כן.. אני יודע לאיזו צרה הספקת להכניס את עצמך שאת זקוקה לשירותיי?"
"שפיגל אני חייבת את עזרתך"
"אני מקשיב" אמר שפיגל בקול חד משמעי.
קולו הכבד והצרוד של עורך הדין שפיגל ועל השולחן מונחת קופסת סיגריות.
הוא חייב להפסיק לעשן הוא נשמע כמו דארת' ווידר ממלחמת הכוכבים.
הוא מדליק סיגריה ואני מתחילה להסביר
"יש לי ידיד שהסתבך עם הבן של ראש העיר, דבר אחד הוביל לשני ומפה לשם.."
"כן קים?" אמר שפיגל מחכה שאגיע לפואנטה.
"הוא בכלא.."היה שקט לכמה דקות.
"אני אטפל בזה" אמר שפיגל ושם את הסיגריה במאפרה לצידו ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו.
"תודה עורך דין שפיגל" אמרתי אסירת תודה.
עוד שלושה ימים המשפט ועכשיו נשאר רק לקוות לטוב, הלכתי לבית הספר עם ראש מורם בזמן שאני שומעת את הליחשושים של כולם .
״מה אתם מסתכלים על הגוף שלי?? אתם יודעים מה עצוב , שאתם יכולים רק לחלום לגעת בגוף שלי , וכל הזונות שפה יכולות רק לחלום לגוף כמו שלי״.
ראיתי את טל, נועה ולין מסתכלות עלי ורצות לכיווני.
כולנו הולכות עם ראש מורם , אבל בראש שלי עדיין לא נשכח אותו היום הסימנים שעל הגוף שלי עדיין לא החלימו, הסיוטים בלילה ממשיכים ללא הפסקה לחזור לאותו היום הזה, אני מקווה שאני פשוט ישכח מהיום הזה .
לפחות אני יודעת שאני לא יראה את הפרצוף של שון מרוב שהוא כל כך פצוע , הוא לא יצא מהבית חודש

כעבור 3 ימים*

קמתי מוקדם ב7:00 מתרגשת כי היום המשפט אבל גם טיפה מפחדת משון איך אני אוגל להסתכל לו בעניים אחרי מה שקרה רק מלחשוב על זה הגוף שלי מתחיל לרעוד.
התלבשתי ייצוגי :

נסעתי לבית המשפט, אוספת את כל כוחותי לספר את מה שקרה לי .
הגעתי לבית המשפט כשאני רואה את שון הפצוע, אלכס ואיתי.
שפיגל קידם את שלושתנו לעמדה של המושבעים .
״קים אסולין את נשבעת לומר את האמת ורק את האמת״
אמר לי השופט .
״אני נשבעת״ בזמן שאני מסתכלת על כולם .
״הלכתי לכיוון השירותים בזמן שבנות מהשכבה שלי הורידו לי את הבגדים, ושון חיכה לי בתא בשירותים משך אותי והתחיל לאנוס אותי..."
אמרתי מנסה להחזיק את הדמעות שלי.
"..בזמן שכולם צוחקים מבחוץ.
אמרתי לו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק."
ובעלתי את הרוק שלי בזמן שדמעה זולגת לי בלי שאני אשים לב .
"אלכס נכנס לשירותים וראה אותי הלביש אותי מיד והרביץ לשון על מה שעשה לי .
איתי שמע על זה וחש כעס כלפי שון שחצה מבחינתו את כל הגבולות והרביץ לו..
אבל זה לא אשמתם זה אשמתי אני צריכה לשבת בכלא לא איתי ואלכס."
העורך דין של שון לא הפסיק לשאול אותי שאלות תוקפות יותר ויותר כואבות, לא יכולתי לספר את זה כל פעם כל כך היה לי קשה.
התאפקתי שלא לצאת מבית המשפט בבכי אבל אני צריכה להיות חזקה, בשביל איתי ואלכס.
ועכשיו נשאר רק לחכות לתוצאות פסק הדין.