עריץ על עיר תחתיו שותקת,
מלכתו השברירית, קנאה נוטפת,
נסיכתו היפה, כמו זכוכית נשברת,
ישנם מקומות,
מקומות בהם האל קמל ומת.
~~~
רגליה היחפות סירבו לכשול מתחתיה שעה שפילסה את דרכה בשלג. שיערה האדמוני והפזור הוטל על פניה, סותר עליהן שוב ושוב כל פעם שמשב רוח כבד בא והכה. הגוף הצנום שלה רעד בפראות כזו שהיה אפשר לתאר שהשלשלאות לידיה ורגליה היו כבדות מידי.
חתיכת המראה הקטנה בכיס השמלה המרופטת שלה הייתה הדבר היחיד שעזר לרגליה להמשיך לנשוא אותה. החבלים שהיו קשורים אל מזחלת הסוחר יצרו כבר שקעים אדומים וצורבים בעור ידיה החלבי.
טיאר נשמה עמוקות והשתדלה להשתלט על הלסת התחתונה שלה, שקרקשה באלימות מנגד לזו העליונה.
הא, קסם.
לפעמים הוא מכשיל אותך.
.
טיאר המתינה מחוץ לשער. החבלים כבר לא היו קשורים אליה, כי לאן תלך? בסופת השלגים שהלכה והחמירה מרגע לרגע, לא היה לה לאן לפנות - גם לא ליער האפל ששכן כמספר מטרים מחוץ לשערי הטירה הסגורים. לו הייתה פונה אליו, אם לא הייתה מתה מתנאי מזג האוויר, הייתה מוצאת את מותה זמן לא רב אחר כך בידי היצורים הידועים לשמצה ששכנו בו. בנוסף לעובדה הזאת, העיר הייתה במרחק של כשלושים דקות משם ביום טוב, ושעות מספר ביום כזה.
הסוחר המשועשע כבר ידע היטב; המכשפה השבורה עוד רצתה לחיות, ולכן בחרה בחיים בשבי מאשר במוות חופשי.
עיניה נשאו אל כלבי המזחלת שנרעדו בעצמם. היצורים האומללים, עם זאת, היו מעבר לשער הטירה.
טיאר נותרה בחוץ.
ברעד, היא נשענה על הסורגים שהרכיבו את שער המתכת הקפוא ופלטה נשימה עמוקה, זו הפכה לעננת אדים שנסחבה ברוח החזקה.
רגשות? היא הייתה אמורה להרגיש משהו? המכשפה הצעירה תהתה למספר רגעים, אבל אז מצאה את עצמה מניחה שהקור לא הותיר שום רגש אחר.
.
אצבעותיו הקרות של בעליה החדשים - כנראה - תפסו בסנטרה. טיאר מיהרה למשוך את ראשה אחרת, קול מזהיר נפלט מפיו, מעין קריאה כזאת שנועדה לרסן חיות פרא.
והיא עבדה בשבילה, כי המכשפה הצעירה נותרה נטועה במקומה ועיניה נישאו להן. הפחד התפשט בגופה כמו סם, זורם בעורקיה ומשתלט עליה. הוא הקפיא אותה כל כך, שהייתה משותקת מכדי לרעוד.
"איזה עיניים יפהפיות." המילים נטפו מבין שפתיו הבשרניות בבס עבה, טיאר בהתה בהן ארוכות, מתעמקת בהן על מנת לא להסתכל בבן הבליעל העומד מאחוריהן; הייתה צלקת על השפה העליונה שחצתה את השפם העבה שלו מצד ימין, מכערת את הזקן המפואר של המלך. "ארגמן טהור. באיזו תדירות רואים את זה פה?"
YOU ARE READING
מלכה מרשעת (שלגיה)
Paranormal•הושלם• (GirlXGirl) "מ-מראה מראה, ש-על הקיר," וזה היה קשה לנשום את המילים ביציבות, בידיעה שליבה נקרע לגזרים ונשבר לחתיכות קטנטנות שצנחו על הרצפה. כף ידה הרועדת נצמדה אל הזכוכית הקרה, היא משכה באפה בכוח לפני שהמשיכה לדבר; "החזירי אלי... את ה-יפה בכ-כ...