מלכה מרשעת (שלגיה)

-12- מילים מנחות

הקשיבי, ילדתי, הקשיבי לי,

לו רק היית שומעת בקולי.

ליבי נשבר למענך, אהובה,

תשובי, או שמא תיוותר גוויה?

~~~

שלגייה נשמה ונשפה, נשמה ונשפה. הדפיקות של הלב שלה הרקיעו שחקים. הר האדם התנוסס מעליה, וכל הגוף שלה רעד. משום מה היא הרגישה תחושה כזאת, תחושה מוכרת. כאילו הוא עמד לשלוח את ידו ולמשוך את חצאיתה כלפי מעלה.

והיא לא ידעה למה התחושה הזאת הרגישה מוכרת בשבילה, אבל זה הבעית אותה. הגוף שלה התמלא ברעד אחד אחרי השני. היא לא הבינה למה, אבל ניכר שהגבר לא העניק תשומת לב מיוחדת כלפי אף אחת מהדקירות שלה, בין אם דקרה את רגליו, ידיו או את בטנו, הוא לא נע. ניכר שהוא התרכז בדבר מה שהיה מעבר לה, ודיבר למה שנראה כמו... רוחות מסביבו? היא לא הבינה את זה, אבל שמחה שהוא לא היה מרוכז בה. שמא, אולי ישנה את דעתו.

לבסוף, מאסה מלדקור אותו, והיא משכה את הסכין לקרבה, גם אם לא הרפתה ממנה. היא הייתה מלאה בזעזועים וחשש, עיניה עקבו אחריו, תנועה אחר תנועה. כל דבר שעשה שהיה חריג או לא במקום, היא התכווצה בהפתעה מספר לא נמוך של פעמים.

עיניו התמקדו אחרי זמן מה, חוזרות מהערעור שלהן וננעצות בפניה, גורמות לעור על גבי פניה לעקצץ במחאה. הגוף של שלגייה התאבן, ואחיזתה התהדקה מסביב לניצב שלה גם אם הרגישה את זה בעצמותיה, את העובדה שהיה מדובר בכישלון ידוע מראש לו תעז לנסות משהו.

"שלגייה." זה אמר לפתע, וגרם לה לפלוט נשימה עצבנית מבין שפתיה. "תבואי עמי אל המלכה שלי. היא לא מעוניינת לעשות לך כל רע, לו רק תבואי."

עיניה ננעצו בו ארוכות. היא לא יכלה לעצור את זה, התחושה הרעה הזאת. היא לא הייתה טיפשה, גם אם שכחה את הכל: אם אדם דוחק אותך לעשות משהו מסוים ואם לא תציית הוא מאיים עליך במוות, מן הסתם שאין לו תוכניות טובות במיוחד. "ומה יקרה אם לא אבוא?"

"את תמותי, וליבך יתלש." השיב במונוטון מוחלט.

ליבך יתלש? היא הרהרה. גבתה נזקפה שעה שבחנה אותו. זה נראה מיותר לחלוטין. כן, בהחלט שהמלכה לא חתרה למקום טוב. "למה?"

"כי ככה המלכה אמרה." הסביר, מבלי להסביר דבר.

היא הנידה בראשה ימינה ושמאלה בחוסר הבנה. "למה המלכה אמרה ככה?"

"כי זה מה שהיא רוצה."

הנסיכה נטולת הזכרונות רצתה לבלבל אותו, היא קיוותה שיופיע רמז כזה או אחר שיגרום לו להתערער, לשכוח פתאום. אם זה יקרה, אולי זה יחליט להמר את פיה של מלכתו כשיבין שהפקודה שלה חסרת כל טעם. מה שכן, היא לא ראתה שום ערעור על פניו. "למה?"

כן... זה לא עבד. הוא נותר יציב ועמיד כאבן. אכן, השאלות היה דבר טוב למשיכת זמן, אבל במקום כזה לא היו יצורים רבים בשעות מאין אלה, והיא לא האמינה שיבוא מישהו. אז נכון לאותו רגע, היא בזבזה זמן. "אני לא יודע, מה שבליבה של המלכה נסתר מעיני."