מלכה מרשעת (שלגיה)

-1- לשבור אותה

מלכה מעוותת ונסיכה עדינה,

שוברת אותה ללא שום חמלה.

זועקת, צורחת היא לעזרה,

והמלך מת, מי יציל אותה?

~~~

שלגיה עודנה ביכתה וקיננה את מותו של אביה כשטיאר ניצלה אותה לראשונה.

היו מראות ומקרים שטיאר ידעה שלעולם לא תשכח עוד מהרגע הראשון בו יתרחשו, וזה היה הראשון מהם מרצף ארוך-ארוך; המראה של שלגיה שכובה על המיטה, עיניה מכוסות במעטה דמעות וידיה העדינות מחבקות את גופה השברירי. חצאית שמלת המשי הצהובה שלה מרחפת לה בגלים-גלים בין הסדינים, המחוך שלה היה משוחרר קלות, השרוכים שקשרו אותו פרומים קצת.

טיאר, שהתנשפה שוב ושוב מעליה, חשבה לעצמה אז, בפעם הראשונה, בזמן שריסנה את שלגיה אל המזרן; הא, אני כנראה מפלצת.

אבל קודם כל, הרגע הזה זקוק לקצת רקע.

הדבר הראשון שתאמר להגנתה הוא שטיאר הייתה יצור אלים, ולפיכך לא ידעה איך לנהוג באף אחד ברכות. הדבר השני שתטען הוא שמעולם לא התכוונה להרע לאף אחד. השלישי הוא שאהבה את שלגיה, ובכך הכוונות שלה היו טהורות בלבד.

אבל כל יצור שיחשוב על הדבר לשתי שניות בודדות כבר ידע, הוא ידע שטיאר לא התכוונה לטוב כלל.

אלה היו ימים מושלגים בעירן, וטיאר עדין לא הספיקה לטעום את טעמו המתוק של החופש עד הסוף. הוא היה מתוק, כמו מרמלדה. בצורה כמעט ומחליאה. אבל זה היה לו רק כי טיאר התרגלה ממזמן לטעם מר על הלשון.

טיאר הייתה עסוקה לא מעט בעבודה מנהלית. היא כבר הייתה רגילה, עם זאת, והקפידה לסיים עמה כמו שצריך. המלך לא היה מושבת יום או יומיים, אלה היו שנתיים ארוכות-ארוכות בהן לא תיפקד כלל.

עם זאת, בימים האלה, עם רוח האבל הבלתי נגמרת בארמון והחופש שזרם לה בעצמות, היא עברה זמן קשה מאוד בניסיון להצליח להתעשת על עצמה ולהישאר מרוכזת והגיונית. אבל למען האמת, היא פשוט לא הצליחה לגרום לזה לעבור ונותרה מלאת אנרגיות מיותרות ולא רצויות.

באותו יום נוראי, טיאר החליטה לדחות את העבודה הנותרת. דבר לא היה באמת נחוץ; כמה נהלים חדשים שהייתה צריכה לחתום עליהם אחרי שקראה כמות נכבדת של ניירות. הכל לגבי המלך וקבורתו היה כבר סגור ונעול, וזה היה העיקר בשבילה.

היא התרוממה מכסאה בקלילות שלא חשה בפנים כלל ופסעה מחוץ לחדרה.

למרות שהשקיעה כבר קרבה, זאת הייתה ההתחלה של היום הארור הזה.

.

שלגיה לא ניגשה לארוחת הערב.

לאורך השנים, זו הקפידה תמיד להגיע בזמן. שבע, על השעון. היא הייתה מגיעה במכניות אל האולם הענקי והשורץ במשרתים ששימש אך ורק לשלושה אנשים לכל פארו (הנברשות על התקרה, המרצפות המצוחצחות, מאות הצלחות שנשאו איתן מכל טוב והיינות המשובחים ביותר), יושבת במכניות לצד השולחן הארוך-ארוך - על גבי כיסאה המרופד ואי אז, הייתה מגיבה אל אביה במכניות זהה.