מלכה מרשעת (שלגיה)

-3- מפלצת אמיתית

יופי לא מתעתע - מטשטשת השלווה,

מה גדולה בנערה, הייתה זו האמונה?

עיניים בוהקות, אישיות מסנוורת,

מפלצת מתחת לזו מסתתרת.

~~~

והימים נטפו להם מבין אצבעותיה של טיאר. ימים הפכו לשבועות, שבועות לחודשים. חודש אחד לעוד חודש, חודשיים לשלושה.

ואלו היו שלושה חודשים מאז היום המדהים ההוא בו המלך הנורא סוף כל סוף פגש את גורלו ונעלם לעד מחייה של טיאר.

שלגיה הייתה בהחלט צעירה מרשימה, היא הייתה חייבת לציין. מאז שלושת הימים המדוברים, לא חוותה ולו התמוטטות אחת נוספת. היא פשוט המשיכה למעלה מאז. תחילה הרבתה להסתגר - אם כי לחלוק את ארוחותיה עם טיאר, שהשגיחה עליה מקרוב - אך אט אט חזרה לשוטט בטירה. הספריה הייתה היעד הראשון והאורווה הייתה היעד השני והעיקרי יותר שלה.

טיאר אמנם הייתה די עסוקה, אבל היא הקפידה למצוא את עצמה שוב ושוב בקרבתה של שלגיה. הן לא דיברו הרבה, למען האמת. לא משנה כמה פעמים טיאר מצאה את עצמה בקרבתה, שוב ושוב שלגיה הייתה נותרת דוממת. מה שכן, אף אחת מהן לא הייתה פטפטנית גדולה, אז טיאר הניחה שזה היה תקין, כנראה.

הן חיו בשלום הדדי.

.

הסוסה האהובה על שלגיה - ניקס - הייתה לבנה לחלוטין. היא הייתה גבוהה מטיאר במספר סנטימטרים, ומשלגיה בקצת יותר. הרעמה הארוכה שלה הייתה בגוון צח וטהור אף יותר מעורה של שלגיה. עיניה הגדולות היו כמעט ושחורות, והיה להן מבט מאוד ממוקד יחסית לסוסה. היא אהבה את שלגיה כפי ששלגיה אהבה אותה, והן תמיד היו מחוברות להפליא. לגבי טיאר הסוסה נותרה חלוקה, כאם הצליחה ממש להבין את הצורה בה מחשבותיה של המלכה נותרו לא יציבות. לעיתים חשבה שהסוסה ממש יכלה לקרוא את מעללי ראשה, כאם היו עמודי ספר מודפס.

טיאר נכנסה לאורווה באותו היום רק כדי להיווכח שזו נותרה ריקה. המקום רחב הידיים שהיה עמוס בתאים על גבי תאים היה חסר אנשים בעליל. היא הניחה ששלגיה הייתה אז בספריה, והסיקה שההליכה הארוכה הייתה לשווא.

עם זאת, עקביה הוסיפו להתדפק על רצפת הלבנים בדרכה אל תאה של ניקס. אור צהבהב נוגה שנבע מאינספור המנורות שניצבו לצד התאים מילא את המקום וגרם לו להיראות חם ומקבל. הנורות חידדו את מראה התאים; דלתות העץ שהניחו לסוסים מרחב מספק לדחוף את ראשיהם החוצה, שקי החציר שנתלו לצד כל דלת והחציר בפני עצמו שנמצא על הרצפה כמעט בכל תא. היו שם שלל של סוסים, מכל סוג. גזעיים יותר ופחות, פשוטים ואצילים.

חיות לא חיבבו את טיאר בדרך כלל, אולי כי יכלו להריח את הקסם השחור ממגעה, אבל הסוסים התרגלו אליה כבר, היא חשבה. או שמא היה מדובר בחיות טיפשות במיוחד. טיאר לא יכלה להחליט בדיוק.