מלכה מרשעת (שלגיה)

-15- אשליות

היי לכולם:) קודם כל, הניחו לי להודות לכם על הצפיות וההצבעות! אני לא אוהבת ממש לכתוב הודעות פה אז זה לא קורה הרבה, אבל יש משהו ממש חשוב ששווה את תחילת הפרק: טוב... אנחנו מתקרבים לקראת האפילוג, שיבוא אחרי פרק שמונה עשרה. זה אומר שנותרו עוד שלושה פרקים עלילתיים, וארבעה פרקים סך הכל. אז כן, רק רציתי לדאוג שאתם מעודכנים ויודעים מה הולך לקרות, כי אנחנו לקראת סיום.

ב-ביי חברימים!

~~~

אמיתות קשות

מציאות אף יותר.

ושלגיה? זו רחוקה כעת,

עם מישהו אחר.

~~~

טיאר עמדה להרוג. היא יכלה לחוש בצורה בה החום עלה אל ראשה וטלטל אותה, מלאה בשנאה טהורה. בראשה, פניו של הנסיך העגום למול עיניה הפכו לפני שד טהורים. כמה יפה הוא היה, כמה יפה ומסוכן, או, זה היה בלתי יאומן. היא בקושי שמעה מהמראה על כך שהיה מדובר בתרגיל, שבה לבקתה ושלגייה כבר לא הייתה בשום מקום ניכר לעין.

הנסיך המתוחכם הזה, הו, הוא היה יצירת אמנות שהיא תהנה להשחית. כך חשבה לעצמה שעה שחגה סביב עצמה שוב ושוב, הלוך ושוב ברחבי חדר המלכות.

"אמרתי לך להיזהר ממזימות, יקירתי." הוא אמר, אבל היא לא הצליחה להבין. אה, בקושי.

היא סיננה משהו בלתי מובן, אפילו לה עצמה.

"הגיע הזמן לוותר על שלגייה, יקירתי." המילים של המראה הגיעו לאוזניה, כאם נלחשו על ידי נחש ארסי במיוחד.

עיניה האדומות של טיאר נורו באחת אל החפץ הדומם. "מה?" שאלה, קולה נמוך וארסי. כל גופה התעוות בתגובה, כאם דחה כל דבר בה.

"שימי די לה, יקירה." הוסיף במה שנשמע עדין ונעים לאוזן, אבל לאוזנייה של טיאר הוא נשמע אלים וכואב עד בלי די. "הזניחי אותה."

"אני אתן לך לעבור על זה הפעם." סיננה בארסיות. "פעם הבאה, לא אתן לך לדבר ככה."

.

הנסיך נשם עמוקות ועצם את עיניו לשני רגעים על גבי הסוס הנאמן שלו, מרגיש את הצורה בה ידיה של שלגייה התהדקו מסביבו. הוא ידע שהיא לא סמכה עליו, הוא ידע שהיא פחדה, אבל למזלו היא פחדה הרבה יותר ממלכתה האהובה מכדי שזה יעמוד בדרכו.

הנסיך לא תמיד היה יצור בעל עצמה, אך תמיד עורר פחד באנשים מסביבו. שאפתנות ורצון בלתי מבוטל היו דברים גדולים, עול רב וגדול, והוא נשא בהם בגאון מאז ימי ילדותו. תמיד היו אנשים ששאפו ורצו ליותר, וכמובן שהנסיך תמיד רצה יותר. הוא תמיד שאף להילחם ברשעים, לבטל את החולשות של עצמו ולהתעצם. בידיעה שזה אסור, רכש לעצמו את מיומנות הכישוף, רק כדי להפוך את עצמו עוד יותר מיומן וחזק: הרי בסופו של יום, אנושיים פשוט פחדו מאלה בעלי מיומנות הקסם, והוא תמיד שאף לא לפחד, לא לרעוד, ומטרתו היחידה הייתה להפוך חזק יותר.