מלכה מרשעת (שלגיה)

-4- הורגת אותה

הורגת אותה ברכות,

הורגת אותה בשקט,

הורגת אותה בתום.

והמלכה? היא שותקת.

~~~

הרבה קרה מאז היום ההוא - המראה נהג להתייחס אליו כאל היום שבו שלגיה שברה את ליבה. זה לא היה רחוק יותר מידי מהאמת, אם להיות כנים.

דברים השתנו בממלכה.

זה קשה להסביר, את כל הדינמיקה של הממלכה כלפי מכשפים. כל יושבי הארמון אמנם היו מודעים לעובדה שטיאר הייתה מכשפה (בעקבות עיניה, כמובן), וכך אף המלך כשלקח אותה תחתיו, אבל מכשפים היו יצורים שהתייחסו אליהם כמעט כמו חיות מחמד. לרוב היו עבדים; ביתקו אותם מכוחותיהם והשתמשו בהם כבובות ראווה במופעים מינוריים.

המלך המנוח היה מסוקרן במידה רבה ממכשפים, ואף אוכזב קלות שלטיאר לא היו שום מיומנויות, בתקופה. עם זאת, כמובן שלא הניע אותה להשיג כוחות - כשפים היו סכנה גדולה לבני אנוש, כזאת שכמובן לא יכלו לעמוד למולה.

טיאר נאלצה ללמוד את כוחותיה בסתר, ומתוך הרגל הוסיפה ושמרה על כוחותיה בסתר גם אחרי שזה מת... אבל ברגע שהבינה את עמדתה של שלגיה, חלק בה פשוט מאס מכל ההרגלים האלו.

בצעדה הראשון היא שברה את המראה שלה לשני חלקים, אחד שמרה אצלה, את השני הטביעה בתוך המראה שניצבה בחדר המלכות.

משם, החדשות עלו במהירות בקרב יושבי הארמון, ואלו החלו להתרגל לכך שהמלכה הניצבת בראשם היא מכשפה.

להשתמש בקסם ברמה יומיומית הפך לפשוט, היא השתמשה בו בכל דבר; בין אם היה מדובר בהרמת דברים שנפלו, חסימת אנשים שניגשו אליה, נתינת הוראות... הכל שימש בסופו של דבר רק כדי להפוך את חייה לקלים יותר, בניגוד למה שהמקומיים היו אוהבים לחשוב עליו כניצול בני האנוש התמימים.

ושלגיה? היכן זו הייתה בימים אלו? טוב, ללא ספק, זו הייתה רחוקה אלפי ואף מאות שנות אור, למרות אהבתה וערגתה הבלתי נגמרת של המלכה. אבל טיאר הכאובה הניחה לבסוף שלא היה איך לשפר את הסיטואציה הזאת, ושהיא ושלגיה פשוט נועדו לקלון. חוץ מזה, עליה הוטלה המטלה להמשיך את השושלת ולהתקדם קדימה.

זה לא היה משהו שטיאר יכלה לספק אי פעם. היא יכלה לתת לשלגיה אבנים טובות ושלל לא נגמר של בדים טובים ומטילי זהב, אבל יורש היה הדבר היחיד שמעולם לא תצליח להעניק לה.

.

שלגיה אכלה בשקט וכך גם טיאר. הדממות ביניהן היו רועמות יותר בימים האלו. חדר האוכל המלכותי שלהן נראה רחב ידיים וריק יותר ויותר ככל שהתקדמו הימים.

"הורגת אותה ברכות, הורגת אותה בשקט," הו כן, היא המהמה קלות תחת לאפה, לקולה של המראה שהתנגן מהכיס שלה. הסכין שלה שיספה חתיכת בקר על צלחת הקרמיקה שלה, בפנים היא הייתה די מדממת, אבל ככה טיאר אהבה את זה - קצת אדום. "הורגת אותה בתום." כן, שלגיה הרגה אותה עד אינסוף, הרגה אותה וריסקה אותה בדרכים היפות והמעוותות שלה. היא לא ידעה כמה זמן תוכל להתמודד עם זה, עם המשיכה הבלתי נסבלת הזאת, הלהט הבלתי נגמר, העובדה ששלגיה הייתה לא פחות מעוותת ממנה עצמה... כל הדברים האלו הפכו אותה כבדה מנשוא. "והמלכה? היא שותקת."