מלכה מרשעת (שלגיה)

-18- להקריב

אז כן, אני רק חייבת להדגיש שהפרק הבא הוא האפילוג ובתקווה הוא יתפרסם לפני רביעי הבא. מה שכן,  באפילוג יש כמה פרטים חשובים אז מציעה לכם לקרוא אותו:) אחרי האפילוג יתפרסם פרק בונוס, ולמי שלא מוכר זה פרק מאחורי הקלעים שכזה בשביל מה שיצרתי, מה אני חושבת, מה הכל אומר. אז אם אתם מעוניינים בשאלות כלשהן לגבי, לגבי הדמויות, תהליך הכתיבה... זה הזמן.

נתראה בפרק הבא והאחרון^^

~~~

ואפילו טיפת הדם המזערית,

על שפתיה לקדושה הופכת. 

ולו בשבילה הבדוי הוא אפשרי, 

ואת למרגלותיה באחת נשפכת.

~~~

היא התפתלה תחת אחיזתה של אהובתה, נקרעת ומחרחרת בחוסר אונים, היא ניסה לשאוב אוויר לריאותיה אך מצאה את עצמה אובדת עצות. המגע של שלגייה צרב כעת, כואב מעבר לכל שיעור.

אוויר.

ושלגייה רכנה עוד יותר לעברה, למעלה. שיערותיה השחורות נשפכו כלפי מטה כמפל אפל, למול עיניה האדומות של טיאר שכמעט ויצאו מחוריהן. הכחול שבעיניה היה כמעט ומסנוור, הוא היה מחליא וזרע צמרמורת בגבה.

אוויר.

טיאר חרחרה שוב. היא הרימה את ידיה לעבר כפות ידיה של שלגייה, שממש רעדו מנגד לצווארה. היא נאבקה לאוויר, לא רוצה לתקוף או לפגוע בנסיכה שלה, שנראתה חצי קרועה וחצי לא מודעת לסיטואציה שהתקיימה תחת כפות ידיה. כפות ידיה של טיאר רעדו כשנגעו באלה של אהובתה, אך היא שמעה צלילים ברקע ולא הבינה או ידעה מה בדיוק לעשות.

והיא שמעה את המראה כמעט וצורח ברקע אבל לא ידעה מה לעשות מרוב הלם ובלבול ותשישות וכל הרגשות האלו, ולרגע אחד חשבה לעצמה שאולי לא יהיה כל כך נורא למות אז, בין זרועותיה של אהובתה היחידה.

אבל לפתע זוג ידיים חזקות הופיע פתאום, שריריות, והן משכו את שלגייה באחת מעליה, נותנות לטיאר פנאי להתנשם בהלם שעה שעיניה שבו ולפעול ובעודה נשענה קדימה ואחזה בצווארה הכואב, ראתה שהיה מדובר בלא אחר מאשר הצייד. היא הייתה כל כך המומה, שלפתע התחילה בשורת שיעולים. הצייד, מניגוד אליה, השתדל לדאוג ולרסן את שלגייה במקומה כדי שלא תעשה דבר מה הרסני.

ולמספר רגעים, טיאר הקשיבה לקולות מסביבה בחצי הקשבה. היא יכלה ממש להרגיש את הלב הפועם שלה מרעיד את הגוף, ומשהו בה הפך מאוד מודע לדברים מסביבה, עד התחושה של האוויר מסביבה, משום מה...

ואז השקט נשבר באחת למול כאב מוחלט, כי בזמן ששלגייה נרגעה בין זרועותיו של הצייד, רגליה לפתע בערו, ניצתו. זאת לא הייתה אש מוחשית, לא. זאת הייתה אש מסוג אחר. היא צרחה למול התחושה המייסרת ונפלה אחורנית, גורמת לצייד לקפוץ במקומו ולגשת אליה. רגליה נעו בזריזות על גבי הסדינים, והיא הרגישה איך הלהבות אוחזות בה אבל לא ראתה אותן, ולא משנה מה עשתה לא הצליחה להעלים את התחושה של החריכה שאחזה בה באלימות. הצייד אחז בה בחוסר אונים, ובחוסר השליטה הכללי שלה היא הצליחה לראות ששלגייה לא הייתה עוד בחדר.