היי קוראים לי מאי דהן אני בת 17 וזאת השנה האחרונה שלי בתיכון. טוב אז אני יספר קצת על עצמי , יש לי עניים ירוקות מעורבבות בחום שיער שחור חלק ובקצוות גליל , אני לא גמדה וגם לא גבוהה אני ממוצעת צבע העור שלי שחום .אני תלמידה מצטיינת כי בכל זאת הלימודים ח...
נקודת מבט אושר עכשיו אני בדרכי לבית שלי שאר הבנים התפזרו כל אחד במדינה אחרת הם אחרים שם ומדווחים לי מה קורה שם , אז כרגע הבית הזה נשאר רק שלי . נכנסתי הביתה וכל הזיכרונות הציפו אותי מתי שמאי היתה פה ואיך היא מילא את כל החלל הריק הזה , התקלחתי ונכנסתי לישון . קמתי משעון המעורר שלי השעה עכשיו שש בבוקר חש לי כמה פגישות עסקים ואחר כך אני הולך למסעדה שמאי עובדת בה אני צריך לראות איך הסניפים שלי מתנהלים וזה יהיה התירוץ שלי לראות אותה . התלבשתי :
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ויצאתי לפגישות שלי ...
נקודת מבט מאי : אחרי הלימודים הלכתי למשמרת שלי בעבודה אני אמורה להתחיל בשלוש ויש לי עוד עשר דקות להגיע.אחרי שהגעתי התחלתי לשרת את האנשים עם חיוך על השפתייים המון פעמיים אמרו לי שהחיוך שלי פשוט מהפנט ואני רק חייכתי בבישנות יש כאן המון אנשים נחמדים ויש גם פחות אבל אני פשוט מתעלמת . אחרי שעתיים של משמרת פתאום כמה מהלקוחות התחילו לצאת ולהתלחשש ולא הבנתי מה קורה כריס קרא ליכריס זה הבוס שלי הוא בן שלושים וחמש והוא ממש מתחשב ונחמד " תקשיבי מאי אני חייב שתלכי לשרת את האנשים בשולחן חמש אחד מהיושבים שם המקום שייך לו ואני רוצה שישרתו אותו הכי טוב ואת בין המלצריות הכי טובה שלי " כריס אמר בקול מפוחד אף פעם לא ראיתי אותו ככה אני הנהנתי אליו וחייכתי " אין בעיה כריס " אמרתי "תודה מאי אני חייב לך " כריס אמר כאילו ירדה ממנו אבן . אחרי חמש דקות התקרבתי לשולחן כולם היו לבושים שם בשחור כאילו הם באבל מה אין צבעים אחרים דווקא שחור זה לא שיש לי בעיה עם הצבע אבל כולם בשולחן לבושים בשחור ככל שהתקרבתי קלטתי שיש לאחד מהם אקדח מאחורי הגב מה זה כנופיה מי אילו יכולים להיות. נגשתי לשולחן עם חיוך רחב "תרצו להזמין משהו? " שאלתי בנחמדות ובדיוק התחלתי לבחון מי בשולחן ואז עיני ראו את העניים הירוקות אפורות הלב שלי התחיל להאיץ והיה לי קשה לנשום ואז הוא פתח את הפה ואמר " כן נרצה לביינתים ארבע בירות " הוא אמר בקול קר אפילו בלי להסתכל עלי אני רק הנהנתי מהר והלכתי משם יותר נכון ברחתי מי שם מה הוא עושה פה אמרו לי שהוא עזב את הארץ , אוף טיפשה תפסיקי לחשוב עליו הוא בכלל לא יודע מי אני הינו כולה חודש ביחד , אני לא מאמינה שאני עדיין חושבת עליו . נגשתי לשולחן עם ארבע בירות במגש והגשתי להם ואז אושר הרים את עיניו אלי וראיתי לו בעניים שהוא מזהה אותי אבל הוא פשוט התעלם כאילו אני רוח חזרתי לדלפק ושתיתי קולה אין אף כולם ברחו כנראה בגלל אושר כי לפי מה שהבנתי הוא החליף את אבא שלו והוא עכשיו יותר חזק ממה שאבא שלו היה . הוא כל כך השתנה הוא נראה יותר בוגר ויותר שרירי יש לו גם יותר קעקועים אני זוכרת שהינו ביחד היתי אוהבת להעביר את היד שלי על כל הקעקועים שיש לו . פתאום הרגשתי ידיים מחבקות אותי במותניים "היי" זה היה דן . דן לומד גם באניברסיטה הוא לומד משפטים אנחנו ידידים ממש טובים הוא גם עובד פה אבל לא תמיד יש לנו משמרות ביחד . " היי סוף סוף יש לנו משמרת ביחד" אמרתי מחייכת הוא גם חייך אלי ואמר "אז אני מבין שכולם ברחו בגלל האנשים שיושבים בשולחן האמצע המסעדה " הנהנתי אליו ישבנו לנו ודיברנו על שטיות כמו תמיד ואז שמתי לב שאושר לא מפסיק לנעוץ בי מבטיים מלחיצים רצח נגשתי לשולחן שלהם " הכול בסדר ? אתם צריכים עוד משהוא ?" שאלתי בעודי מחייכת ואושר מביט בי זועם מעצבים ואני לא מבינה למה " כן אנחנו נשמח לארבע המבורגרים אנטרישוק ול דן ועוד ארבע בירות " הפעם מי שדיבר זה היה משהיה ליד אושר הוא היה עם שיר חום ועניים חומות דבש . אני רשמתי את זה בזריזות והלכתי . הגשתי את הפתק לטבח והלכתי לשירותים , שתפתי ידים ואז הרגשתי ידיים במותניים שלי האחיזה היתה טיפה חזק אז הבנתי שזה לא דן הסתובבתי לראות מי זה וזה היה ...
