נ.מ. אליאס
הלכתי לבן זונה הזה שחייב לי כסף.
נסעתי ב- BMW שלי והגעתי. ראיתי את אלכס, אחד האנשים הטובים שלי ואחד מחברי הקרובים. לבשתי על עצמי את הפנים הקפואות וחסרת הרגשות שלי, שגם את זה אבי לימד אותי.
"אמרתי לך שזה רק עניין של זמן עד שהוא יבוא." אלכס אמר.
"נו איפה הכסף שלי?" שאלתי, כשאני רואה אותו רועד מפחד. "בבקשה תן לי עד שבוע הבא לא יהיה חסר לך שקל נשבע." הוא התחנן. "אין דבר כזה אצלי ואתה יודע."
המשכתי "טוב אני מבין שאין לך את הכסף, אז אנחנו ניפרד ממך." "בבקשה" הוא מילמל, אבל כבר יריתי לו בין העיניים. "נקו פה" אמרתי כשראיתי עוד 2 מהאנשים שלי.
חזרתי לאוטו שלי ועשיתי עוד כל מיני סידורים...
נ.מ. דניאל
חזרתי הביתה כשאני עדיין חושבת על תומאס. והכנתי לו שניצל ואורז, כי כשהוא יחזור הוא מן הסתם יהיה רעב.
המצב הכספי מתחיל להדרדר יותר ממה שהוא כבר.
אני הולכת לעבודה שלי,
אני עובדת ב- FOX.
ולבשתי ג'ינס ישן שהוא כבר משופשף ואותה חולצה עם כתף חשופה משבוע שעבר.
המבחר בגדים שלי לא גדול בכלל, אני קונה את רוב הדברים לתומאס ואז לי, כי אני לא רוצה שיחסר לו כלום, ושיהיה לו יותר מזה. זה תמיד טוב שיש יותר. אני לעומת זאת יכולה להסתדר גם כשזה מעט וזה בסדר גמור מבחינתי.
הגעתי לעבודה והיום הבוס שלי פה, לפעמים הוא לא נמצא."היי" אמרתי לרון מישהו שעובד איתי, והציע לי לצאת איתו כמה פעמים ותמיד סירבתי אבל הוא עדיין לו מוותר, אני מתייאשת. "היי" הוא החזיר ונכנסו כמה אנשים. "אפשר לעזור?" שאלתי אישה וגבר מבוגרים "כן, אנחנו מחפשים בגדים לנכד שלנו, הוא בן שבע, מידה שמונה." ענתה האישה. "יש איזה אירוע, או סתם ליום יום?"
"אירוע" ענה הגבר.
הובלתי אותם לאיזור הילדים ועזרתי להם לבחור, הם סיימו והלכו איתי לקופה. הם נראו כל כך חמודים איך הם קונים בגדים לנכד שלהם ביחד. "זה יעלה לכם 300." הם שילמו, אמרו תודה ויצאו.
~~~~~~
סיימתי את המשמרת והלכתי להחזיר את תומאס.
חיפשתי אותו וראיתי אותו עומד ליד השער עם עוד ילד. כשהוא ראה אותי הוא חיבק אותי ואני אותו.
"איך היה?" שאלתי ופחדתי מהתשובה, אבל הוא אמר "כיף!" וירדה לי אבן מהלב, אני רק מקווה שזה ישאר ככה.
"זה אדם פגשתי אותו היום."
"היי אדם, אני דניאל אחות של תומאס, אז איך הכרתם?" שאלתי.
"שני ילדים הציקו לאיזה ילדה מהכיתה שלי, והלכנו לעזור לה." אדם ענה.
"כל הכבוד! אבל איך עזרתם לה?"
"אמרנו להם שאם הם לא יעזבו אותה נגיד למנהל" תומאס ענה.
"אני גאה בכם שלא השתמשתם באלימות ודיברתם איתם כמו שצריך."
המשכתי "אז אדם מי מחזיר אותך הביתה?"
"אח שלי וסבא וסבתא שלי."
"טוב אז אנחנו נחכה איתך עד שהם יבואו." אמרתי.
אחרי 5 דקות בערך, עצרה מכונית ויצא ממנה גבר בשנות העשרים המוקדמות לחיו, ושני אנשים מבוגרים, אותם מבוגרים שהיו היום בחנות. "אדם" קרא הגבר ואז זיהיתי. זה אותו אחד שנתקלתי בו בבוקר.
אדם רץ אליו וחיבק אותו ואת המבוגרים. הם כנראה גם דיברו איתו על איך היה היום, והוא בטח סיפר להם על המקרה עם הילדה. "טוב יאללה, תומי בוא נלך הביתה, הכנתי לך אוכל."
"ביי אדם" "ביי תומאס". שמחתי כל כך שהוא הכיר חבר כבר ביום הראשון. "היי, את לא המוכרת מ- FOX?"
"כן זו אני, טוב להתראות." "להתראות" המבוגרת החזירה ומבטי נפגש עם מבטו של הגבר, ופאק כמה הוא חתיך!! התחלנו להתקדם לבית. הפעם העדפתי ברגל.
נ.מ. אליאס
סיימתי עם כל הדברים להיום והלכתי להקפיץ את סבא וסבתא שלי מהקניון, הם עשו כל מיני סידורים ונסענו לבית ספר של אדם.
כשחניתי, ראיתי את אדם מדבר עם אותה אישה וילד מהבוקר. כשהוא ראה אותי הוא חיבק אותי, וסיפר לי שהוא וילד בשם תומאס, זה שעם האישה הזאת- שמסתבר ששמה דניאל, עזרו לילדה שהציקו לה ושמחתי שהם לא פנו ישר לאלימות, כי בכל זאת ילדים בני 6-7 לא צריכים להרביץ. תומאס אמר לו ביי ואדם החזיר לו, וסבתא שלי שאלה "היי, את לא המוכרת מ- FOX?"
והיא ענתה לה "כן זו אני, טוב להתראות."
"להתראות." סבתא אמרה לה.
מבטנו הצטלנו לרגע, שוב אותן עיניים, שחורות ושבורות, עיניים שמלאות בעצב, כאב וכלום. אימל'ה מה זה היופי הזה לעזאזל?!
נכנסנו למכונית, נסעתי לאחוזה שלי והגענו.
אדם הלך לאכול ואני להתקלח.
כשהעיניים שלה לא עוזבות אותי במנוחה...
אז זה פרק שני ואני מקווה לעלות
עוד פרק השבוע, ובעיקרון בהמשך אני אשתדל לשים גם שיר, שלפעמים הוא יהיה קשור לפרק ולפעמים גם סתם איזה שיר... ביי💋
YOU ARE READING
Once In A Lifetime Love
Lãng mạnדניאל לחמני- בת 20, חיה עם עבר קשה, ביחד עם תומאס אחיה הקטן בן 6, יש לה חברה בשם לוטם היא היחידה שיודעת הכל על עברה של דניאל והן משתפות אחת את השניה בהכל. אליאס אזולאי- בן 22, עם עבר שמח ומאושר, כמובן גם לו יש חלק בעבר שהיה רוצה לשכוח. יש לו אח קטן...
