Once In A Lifetime Love

פרק 14: תומאס

נ.מ דניאל

אחרי זמן שהרגיש כמו נצח, השעה הארורה הזאת הסתיימה ותומאס אמור להתעורר בעוד כמה דקות. ישבתי על כיסא ההמתנה והרגל שלי קופצת בעצבנות. אדם ורוי כבר התעוררו ואליאס ואדיר ראו אותם ושמו להם שלושה שומרים. 2 בחוץ ואחד בפנים. אליאס הביא שומרים גם לתומאס אבל שכנעתי אותו שזה בסדר והוא שיחרר אותם. אדיר ואליאס הלכו לפני כמה דקות להביא אוכל מבחוץ כי הם צריכים לאכול. הרופא יצא מהחדר של תומאס וקמתי במהירות. "את יכולה להיכנס, רק תהיי עדינה" "אוקיי" לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי.

נ.מ. אליאס (כשאדם התעורר)

נכנסתי לחדר ואמרתי לשומר שהיה בפנים לצאת, והתקדמתי אליו. חיבקתי אותו. "אלוהים כמה דאגתי לך..." אמרתי יותר לעצמי מאשר אליו. "אוויר... אליאס" הוא מלמל והתנתקתי ממנו מהר. "אתה בסדר? כואב לך משהו? אתה צריך משהו?" תקפתי אותו בשאלות ובחנתי את פניו "תירגע אליאס אני בסדר" הוא אמר "אל תגיד לי להירגע. הורדת לי את הלב" "טוב, אבל אני בסדר עכשיו" "אוקיי... מה אתה רוצה לאכול? האוכל כאן דוחה" שאלתי אחרי שראיתי שהוא באמת בסדר "אני לא רעב" הוא ענה "אין דבר כזה! או שאתה תגיד לי מה אתה רוצה, או שאני אחליט" קבעתי "טוב" הוא אמר בקול חלש ונכנע.

"איך רוי ותומאס?"הוא שאל. חשבתי מה להגיד לו על תומאס והחלטתי לא להדאיג אותו "הם בסדר, מתאוששים כמוך" הוא הנהן. הוא חשב קצת ובסוף החליט מקדונלד'ס. ברור. יצאתי מהחדר והשומר נכנס. חיכיתי כמה דקות ואדיר יצא. "מקדונלד'ס?" שאלתי בידיעה שגם הוא הכריח את רוי לאכול "כן" הוא אמר באנחה. אמרתי לדניאל שהלכנו להביא אוכל ויצאנו.

נ.מ. דניאל

תומאס היה חיוור ומחט הייתה מחוברת לו לזרוע. התקדמתי אליו לאט וכשעיכלתי רצתי אליו. חיבקתי אותו ועם כמה שניסיתי שלא- בכיתי. הוא פלט אנחת כאב קטנה וזזתי ממנו במהירות. "סליחה, סליחה" "זה בסדר" הוא חייך חיוך קטן וחייכתי אליו בחזרה. "אל תבכי" הוא אמר ומחק לי את הדמעות עם ידו הקטנה, שאליה לא הייתה מחוברת מחט. הסתכלתי עליו. בדקתי כל חלק קטן מפניו העדינות. נישקתי את ראשו, את פניו. לא יכולתי להפסיק עד שהוא הרחיק אותי. "איכ. די" הוא אמר בגועל "ככה אתה אומר לנשיקות שלי?" שאלתי "כן, זה דוחה" הוא אמר בילדותיות המתאימה לגילו. ואני פשוט חייכתי והסתכלתי עליו. חיבקתי אותו שוב והפעם בעדינות. "אתה בסדר... אתה בסדר..." לחשתי. מה הייתי עושה בלעדיו? ברצינות שהייתי מתאבדת. בלי לחשוב פעמיים. הוא הכל בחיי.

שוב התנתקתי ממנו. "אליאס ואדיר הלכו להביא לאדם ורוי המבורגר מהמקדולנד'ס. אני אומרת להם להביא גם לך. טוב?" הוא הנהן. התיישבתי על המיטה שתומאס שכב עליה והתקשרתי. "שומע? תומאס התעורר. הוא רוצה גם המבורגר." אמרתי "אין בעיה. איך הוא?" שאל "בסדר. אני מקווה" ולחשתי את שתי המילים האחרונות "יהיה בסדר" הוא אמר בעידוד וניתקנו. "מה עם אדם ורוי?" תומאס שאל "הם בסדר. אל תדאג." חייכתי אליו.