Once In A Lifetime Love

פרק 5: בריכה

נ.מ. דניאל

השבוע עבר כרגיל ואמרתי לתומאס שהיום אני אחזיר אותו הביתה, התגעגעתי אליו.
לא ראיתי אותו הרבה זמן, כאילו ברור שראיתי אותו אבל אני מרגישה שסוג של הזנחתי אותו קצת, אז חשבתי לעשות איתו משהו היום.
עבדתי החנות ומשם הלכתי לתומי.

הפעם לא רק אדם היה איתו אלא גם עוד ילד.
"תומאס" קראתי לו, הוא ראה אותי וחיבק אותי. "היי, מי זה עוד? עוד חבר?" שאלתי ותומאס ענה לי "כן, קוראים לו רוי והוא החבר הכי טוב של אדם ועכשיו גם אני. אנחנו שלישיה." הם היו לידנו ואמרתי לרוי "אני דניאל אחות של תומאס." "כן הוא סיפר לי" רוי ענה לי. "אז חשבתם על שם לשלישיה שלכם?" שאלתי ובדיוק עצר רכב שחור לידינו, זיהיתי אותו. אליאס. הוא יצא מהאוטו ואמר
"היי, על מה מדברים?" אליאס שאל ועניתי לו "הם החליטו שהם שלישיה של חברים הכי טובים ואנחנו חושבים על שם." "אהה הבנתי" שתקנו והתחלנו לחשוב ואז עלה לי רעיון. "מה אתם אומרים על ATR? זה האות הראשונה בשם שלכם רק באנגלית. A זה אדם, T זה תומאס ו- R זה רוי." אליאס אמר "האמת זה מגניב" הם חשבו על זה רגע ואז קפצו בהתלהבות. אני חייכתי לי חיוך קטן ואליאס ציחקק.

"טוב קדימה לאוטו, אדם ורוי לעלות. תגיד תומאס רוצה לבוא אלינו ולשחק ביחד?" תומאס הסתכל עליי ושאל "אפשר?" עם המבט הזה שלו לא יכולתי לסרב לו. "בסדר" נאנחתי והמשכתי "אבל תתנהג יפה, בלי בעיות ואליאס יחזיר אותך בערב." "יש!" ראיתי איך הוא היה שמח ושוב חיוך קטן מצא את דרכו אל שפתי. רק הוא ולוטם הצליחו איכשהו. תומאס נכנס לאוטו ואליאס שאל אותי "מה דעתך לבוא איתנו ולארח לי חברה במקום שאני אשחק איתם? במילא לי אין היום עבודה או משהו." חשבתי על זה והאמת גם לי אין משהו, כבר עבדתי היום. ואני לא ממש רוצה להישאר לבד בבית, לא כי אני מפחדת או משהו כזה פשוט סתם ישעמם לי. "בסדר, אני אבוא" הסכמתי נכנסתי לאוטו ואליאס אחרי.

הגענו לבית של אליאס, סליחה בית?
התכוונתי מפלצת. ואיך לא שומרים. כל הבית מוקף שומרים. הייתי די בשוק מהבית הזה שלו ואז נזכרתי מי הוא ותכלס זה הגיוני. השומרים הסתכלו עליי די בשוק, לא הבנתי למה כאילו מה אליאס אף פעם הביא לפה איזו אישה? ובטח גם זונות כל שני וחמישי, אבל אני לא שופטת. הם חזרו להבעה הקפואה והקשוחה שלהם ופתחו את השער.
כשתומאס ראה את הבית "וואוו" היה מה שיצא לו מהפה, וכאב לי. כי בעבר גם לנו היה בית גדול, לא מפלצת אבל כן וילה.

עברנו את השער ונכנסו לבית.
"בואו נלך לבחוץ" אדם אמר אחרי שהם הניחו את התיקים בצד. הם יצאו ואליאס שאל אותי "את רוצה לשתות משהו?" "לא תודה"
התיישבנו בסלון ושאלתי "אז מה עושים?" "האמת אין לי מושג, פשוט לא רציתי לשחק איתם, כי אדם היה מכריח אותי." "אז הבאת אותי לכאן כשאין לך מושג מה נעשה?"
" סוג של..." הייתה שתיקה כמה דקות ואז הוא אמר "את לא נראית בשוק כשראית את הבית. זאת אומרת כאילו במצב שלך וזה אז..." "אתה די חסר טקט אתה יודע? וזאת לא פעם ראשונה שאני רואה בתים כאלה ואני כן הייתי בשוק ואז נזכרתי מי אתה וזה הגיוני"
"את לא מפחדת ממני?" "אני כן מרגישה קצת מוזר להיות לידך, אבל אני לא מפחדת כי למרות מי שאתה בעולם התחתון וכל החרא הזה, אתה עדיין בן אדם. ועם כל המסיכות האדישות והקרות האלה, אני בטוחה שיש לך רגשות למרות הכל. ולא לכולם יש את זה."