Once In A Lifetime Love

פרק 1: כרגיל

נ.מ. דניאל

השעון המעורר צלצל בשמונה כשאני רק מתה לישון...
קמתי, צחצחתי שיניים לבשתי טייץ שחור, חולצה אפורה שכתף אחת שלי חשופה ונעלתי נעלי ספורט.
היום אני הולכת לרשום את תומאס לביה"ס, כיתה א'. הוא כל כך מתרגש אני מקווה שיקבלו אותו שם כמו שצריך ובלי בעיות חברתיות.

האמת שהביה"ס די יקר של עשירים. אבל אני רושמת אותו לשם רק בגלל שהמורים שם הכי טובים איך לא?
בכל זאת עשירים... למרות שפעם הייתי יכולה לרשום אותו לשם בלי לחשוב פעמיים, אבל אני מנסה לא לחשוב על פעם ולהתרכז בעכשיו.
אני שמרתי כסף ללימודים של תומאס מאז מה שקרה ככה שאני יכולה לרשום אותו.

הלכתי להעיר אותו. "תומאס, תומי קום... יאללה הולכים ללוטם היום רוצה?"
איך שהוא שמע לוטם, הוא קפץ מהמיטה וצעק "כן!" הוא מת על לוטם וזה הדדי לגמרי.
הוא עשה את ארגוני הבוקר שלו ולבש מכנס קצר, חולצה קצרה שיש עליה מכונית, נעל נעלי ספורט ויצאנו.
הלכנו באוטובוס והגענו אחרי 10 דקות. נכנסנו לבית של לוטם עם המפתח שיש לי והיא בטח עוד חורפת השמנה הזאת. "תומי רוצה שנבהיל את לוטם עוד פעם?" שאלתי אותו והוא אמר "ברור שכן" כרגיל הוא אף פעם לא מסרב לזה. קורה שבדרך כלל כשאני ותומאס מגיעים ללוטם היא עוד ישנה, אז לי ולתומי יש מין מנהג כזה ששנינו קופצים עליה והיא נבהלת וקופצת מהמיטה וזה מצחיק כל פעם מחדש.
עלינו לחדר שלה, קפצנו עליה והיא מגיבה לזה כרגיל וככה גם אנחנו נקרעים מצחוק.

"אולי תפסיקו עם זה?!" היא צועקת.

" לעולם לא" צעקתי לה בחזרה.

"אני לא חברה שלכם יותר" היא הכריזה.
כמו ילדה קטנה.
תומאס צועק "לא!" ונותן לה נשיקה על הלחי והיא כמו משוגעת פשוט צועקת מהתרגשות.
למרות שלא כזה קשה להשיג נשיקה ממנו, אבל יש משהו בילד הזה שגורם לך להתחרפן, אז אני מבינה אותה.
הוא פשוט מלאך. ההורים שלו לא מבינים מה הם הפסידו.
"גם אני רוצה" צעקתי וכמובן קיבלתי את מבוקשי. ואני ולוטם כמו שתי מפגרות
(מה שאנחנו באמת)
פשוט מתנפלות עליו עם נשיקות ודגדוגים. אחרי שנרגענו ירדנו למטה וחיכינו ללוטם שתסיים עם הדברים שלה ואני בינתיים הכנתי חביתות וסלט. לוטם ירדה למטה, אכלנו, פינינו ואני הלכתי כשתומי נשאר אצל לוטם.

עליתי על מונית, הגעתי והיה קצת עמוס לא משהו רציני. הגיע תורי, חתמתי על הטפסים ועניתי לשאלות שם בקשר למצב בריאותי וכל מיני אחרים... קניתי לו כבר את כל המחברות והספרים, קלמר, תיק, חולצות עם סמל וחזרתי לקחת או מלוטם.

שבוע הבא הוא מתחיל ללמוד ואני פשוט מפחדת עליו. הגענו הביתה וסידרנו הכל ביחד.

כעבור שבוע

עמדנו מחוץ לשער ביה"ס.

"אם מישהו יציק לך, ידבר אליך לא יפה, ירביץ לך, או כל דבר אחר אתה אומר לי מיד מובן?"
שאלתי אותו כשאני יושבת מולו בישיבת צפרדע. "כן" "יופי, עכשיו בהצלחה ותהנה" אמרתי לו, נתתי לו נשיקה והוא לי וקמתי. ראיתי אותו הולך מתקדם והייתי עם דמעות בעיניים כשהבנתי שהוא גדל כל כך מהר- אני יודעת שזה משפט נדוש אבל בכל זאת-
ושלא סהר ולא הוריי פה כדי לראות את זה איתי. איך הדבר הקטן שמצאתי וכולנו התאהבנו בו הפך לגברברון קטן. ניגבתי את הדמעות, והתקדמתי למונית שביקשתי מהנהג לחכות כמה דקות.

נתקלתי במישהו והתנצלתי הסתכלתי על אותו אדם ונשימתי נעתקה שאלוהים יעזור לי מה זה הדבר הסקס אפיל הזה?! היו לו עיניים ירוקות-אפורות ושיער שטני...
הוא גם כן התנצל וכל אחד המשיך בדרכו.

נ.מ. אליאס

התקדמתי עם אדם לכיוון השער. הוא עולה לכיתה ב' אז רק הזכרתי לו בקטנה על אם ואם והוא הנהן כיודע כבר. ראיתי מישהי בישיבת צפרדע מדברת עם ילד קטן, כנראה עולה לכיתה א'. והיא בטח עושה לו גם את טקס החניכה הזה של אם ואם...
היא נראית צעירה אז לא נראה לי שהיא אמא שלו, אבל היום אי אפשר לדעת.
סיימתי לדבר עם אדם. אני מת על הילד הזה. ונתקלתי במישהו יותר נכון מישהי, ההיא שדיברה בישיבת צפרדע.
וואוו היא פשוט יפה בקטע מפחיד הייתי מזיין לה ת'צורה אלוהים.

היא התנצלה וכך גם אני, ראיתי אנשים מתרחקים ממני כרגיל. והיא המשיכה בדרכה, היא לא הייתה נראית מפוחדת ממני. אז או שהיא לא הכירה אותי, או שהיא לא מפחדת ממני. שתי האופציות נשמעות מוזרות, בכל זאת אני ממשפחת אזולאי עולם תחתון וזה...

השיער שלה שחור, חלק-גלי וארוך הוא הגיע לה עד המותניים והגוף שלה פשוט... וואוו.
והעיניים כמעט שחורות, עיניים שנושאות כאב ועצב. היא שמה על עצמה מסיכה אז לא נראה לי שבדרך כלל שמים לב לזה, אותי פשוט אבי לימד אותי לקרוא אנשים. חשוב לדעת את זה כשאתה בא ממעמד גבוה מאוד בעולם התחתון, היכולת הזו יכולה לעזור לך נגד האויבים שלך.

טוב חזרה לעבודה...

אז זה היה הפרק הראשון ואני מקווה לא לאכזב!!