התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 3-מסדר העל טבעי

בוקר~

נ.מ היילי

אחרי שלוש שנים, כולנו חוזרים לניו אורלינס בתקווה שזאת הפעם האחרונה, חוזרים כדי להילחם, להילחם על היקרים לנו,

על הדברים החשובים שלנו,

והכי חשוב על חיינו, מול מה אנחנו מתמודדים, מול איזה אויב אנחנו נתמודד מחדש, יודע את זה רק אדם אחד שהוא גם אביה של הופ, ניקולאוס מייקלסון...

נ.מ אלייג'ה

כמה שנרצה לברוח ממי שאנחנו וממה שאנחנו, ומהיותנו, לא נוכל, אנחנו מייקלסון אנחנו הערפדים המקוריים והכי חזקים שההיסטוריה ניסתה תמיד לגלות אבל מי שלא היה כמונו לא ידע על עצם היותנו, ערפדים מקוריים...

נ.מ ניק

הפעם אנחנו עומדים מול אחד מהאוייבים הכי מתוחכמים, מיומנים ואולי גם יותר חזקים מסדר העל-טבעי

לפני 500 שנה היו חמישה אנשים שהקימו מסדר סודי, במטרה אחת להביס סוגי אנשים כמונו, היו הרבה שהצליחו לברוח, היו הרבה שנגבו מהם חייהם, היו כאלה ששרדו,

אבל אותו מסדר ניסה יותר מ-100 שנים לרדוף אותנו ולא הצליח, המסדר היה מורכב תמיד מכל על-טבעי אפשרי, אנשי-זאב ערפדים מכשפים, דורות שלמים של מסדר זה ניסה להשמיד, ולהרוג את משפחתי, משפחת הערפדים המקוריים, מייקלסון,

עכשיו הם מנסים להביס גם את בתי היחידה הופ ואת זה אני לא אתן להם, נשבעתי להופ כשעןד הייתה תינוקת,

שאויביי לא ירדפו גם אותה וכל מי שינסה להרוג אותה אני אהרוג אותו, כך נשבעתי וכך אעשה!

נ.מ הופ

אחרי שנים שבהם לא ראיתי את שאר משפחתי, את אבי שאני זוכרת מגיל עשר ומאז לא היה נוכח בחיי בכלל שהלך בלי לומר מילה, בלי לתת הסבר אחד קטן, עכשיו אי אפשר לברוח כמה שארצה לא אוכל,

אני גם מייקלסון, אם משפחתי נלחמת גם אני איאלץ להילחם גם אם ארצה וגם אם לא...

נ.מ מרסל

"היי פריש" אמרתי והתהלכתי לכיוון פריש אחד מהציידים והלוחמים הכי מיומנים שאני מכיר כאשר גם הוא התקרב לכיווני, "היי מרסלוס" הוא משיב ומושך אותי לחיבוק גברי,

"למה רצית שניפגש?" הוא שאל וקנה לשנינו קפה שחור,

"יש לי חברה מאוד קרובה, היא מכשפה, אבל היא גם רוצה לדעת להילחם, כדי שזה יעזור לה, האמת אני גם צריך את הכישורים שלך,

אני ושאר משפחת מייקלסון עומדים מול איום די גדול יחסית למרות הניסיון שלנו,לא יזיק לנו נראה לי גם את המיומנות שלך בתור צייד" אמרתי ולגמתי לגימה קצרה מהקפה וחיכיתי לתשובתו,

"אין בעיה, קודם כל תקבע לי עם החברה הקרובה הזו שלך שעה ומקום ואני אתחיל לאמן אותה הגנה עצמית, ואני גם אעזור לך להילחם מול מי שצריך" פריש ענה בחיוך וכל אחד הלך לדרכו...

נ.מ דווינה

"אוקיי, מי שתרקוד את הריקוד הפותח, תהיה דווינה קלייר" הודיעה מיס ליבי, ושאר החברי הסטודיו בירכו אותי ואפילו קלאודין, "תודה מיס ליבי" השבתי לעברה בחיוך, "ברכותיי דווינה התחרות הזאת את הקפטנית, בהצלחה" היא איחלה לי בחצי חיוך, "אמרתי לך דווי שתנצחי" אמרה לי אמבר וחיבקנו אחת את השנייה, סיימנו כל הקבוצה ללמוד בסטודיו,

'תבואי לג'אם בשעה 16:00 יחכה לך מישהו בשם פריש'

ההודעה נשלחה ממרסל, קראתי את ההודעה בחצי חיוך הבנתי שמרסל הצליח לקיים את הבטחתו.

16:00~

נ.מ פריש

חיכיתי בג'אם לדווינה קלייר, "היי אתה פריש?" שאלה אותי מישהי ככל הנראה זו החברה הקרובה שמרסל תיאר לי אותה , "את דווינה קלייר?" שאלתי, "כן" היא ענתה, 'היא כל כך יפה עיניה חומות ושיערה חום בהיר-כהה מעט שפתיה משורטטות בצורה יפה' חשבתי לעצמי,

"היום נתחיל בהגנה עצמית" הודעתי בהחלטיות, שק האיגרוף היה מוכן, דווינה שמה את כפפות האיגרוף ומעט הסתבכה אז עזרתי לה לסדר אותם על ידה, הסתכלתי בעיניה והרגשתי מעין הרגשה שבחרתי להתעלם ממנה,

עוד חבטה נחבטה בשק האגרוף עוד בעיטה ימנית נחבטה בשק, "יופי דווינה, אני רואה שאת בכושר מצויין, עכשיו את תראי לי מה את יודעת" אמרתי,

היא ניסתה לחבוט ברגלי ותפסתי את רגלה היא ניסתה לחבוט בי בידה ולחבוט בראשי, תפסתי את ידה ומשכתי אותה כלפיי, הסתכלנו אחד לשני בעיניים שוב זה חוזר אליי ההרגשה הזאת, אני מתעלם ודוחף אותה בכדי להפגין רצינות תוך כדי קרב הלחימה.

בסוף השיעור היא הלכה, ואני נותרתי במחשבותיי, היא פשוט במחשבותיי, דווינה קלייר בתוך המחשבות שלי זה הגיוני?

-סוף פרק 3-