התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 2- שובו של מרסל

נ.מ פרייה

"נו דיברת איתה?" שאלתי את קול לאחר שהבחנתי בו יוצא מחדרו עצבני וכועס,

"היא עוד שבורה בגללי,היא לא רוצה לסלוח לי על זה" הוא ענה בקול שבור מאוד, "תילחם עליה" אמרתי בחדות, "אני נלחם" הוא השיב,

"אבל זה כנראה לא מספיק, היא צודקת קול איפה הייתה שלוש שנים? הייתה עם קטלין, רק לפני שנה אתה וקטלין חתכתם בגלל שהקשר לא היה אמיתי ובוא נדבר באמת היא הייתה לסטוצים שלך, האהבה שלך ושל דיווינה באה אחרי הרבה כאב והייתה הרבה יותר אמיתית" הסברתי בכנות מלאה'

אף על פי שקול כבר ידע את זה,

"אני יודע פרייה אני הייתי כל כך מניאק, בן זונה, שלוש שנים והרגשתי רק חסרון בחיי, הרגשתי ריקנות וחיים בלי משמעות כאילו דווי היא-" , "התכלית שלך" עניתי לקול כשקטעתי את דבריו,

"בדיוק" הוא ענה לאחר שנתן לדמעות להתפרץ מעיניו, "מה אני אעשה פריי? אני אוהב אותה, בלעדיה אני מעדיף לא לחיות בעולם המזדיין והארור הזה, רק איתה אני מרגיש שהכל אמיתי, דווינה קלייר היא התכלית שלי בעולם הזה" קול הסביר לי בעצב ובכאב עמוק, הוא הידק את אחיזת ידו על החזה שלו במקום שבו שוכן הלב, ללא ספק דיווינה קלייר היא ליבו של אחי הקטן,

לבסוף משכתי אותו לחיבוק, "אז תילחם עליה כמו שאתה יודע" סיכמתי והידקתי את חיבוקי...

נ.מ דווינה

הגעתי לסטודיו ריקוד, "בוקר טוב דווינה" בירכה מיס ליבי בחיוך, "בוקר טוב מיס ליבי" השבתי לה בחיוך וחיבקתי אותה,

ללא ספק מיס ליבי היא לא רק המורה שלי היא המנטורית שלי בשנים האחרונות היא עזרה לי בתקופות הכי קשות שעברתי,

היא עזרה לי ותמכה בי בחיבוקיה החזקים כשהרגשתי בחסרונו של קול בזמן שהזדיין עם קטלין, היא לימדה אותי את יסודות הריקוד על מנת להיות הרקדנית הכי מצליחה ונחשקת כאן בניו אורלינס,

מיס ליבי היא ההשראה שלי לכל דרך שפניתי בה עד היום בעולם הריקוד, היא לימדה אותי ליהיות גאה בעצמי ובמי שאני,

"היום את עולה ראש בראש מול קלאודין לגבי הריקוד שנרקוד בתחרות שתהיה לנו במילאנו עוד חודשיים, אני סומכת עלייך שתלחמי כמו שאת יודעת" היא הזכירה לי, "אוקיי תודה" עניתי ולבשתי את בגדי הריקוד שלי,

נכנסתי לכיתת הריקוד של הקבוצה שלנו, "בוקר טוב" אמרה לי אמבר, "בוקר" עניתי בחיוך, "אוקיי, להקשיב כולם! נעשה מתיחות, ובעוד שתי דקות דווינה וקלאודין עולות לדו- קרב שבו אני אקבע מי תייצג אותנו בריקוד שנרקוד בתחרות במילאנו בעוד חודשיים בדיוק" מיס ליבי הודיעה לנו ברשמיות ובנוקשות מעט,

הלחישות החלו מצד חברי הקבוצה אני ואמבר ידענו שרוב חברי הקבוצה מעדיפים את קלאודין בכל ריקוד כראש קבוצה כי היא הייתה אחת מהבנות בנבחרת שהייתה עשירה כקורח, עברו השתי דקות שבהם עשינו חימום ומתיחות.

"בהצלחה דווי" אמבר איחלה לי, "תודה אמ" עניתי לה וניגשתי עם קלאודין למרכז הרחבה בסטודיו, והחל הדו- קרב שלנו.

כאשר סיימנו את הדו-קרב.

"מחר אודיע מי מכן תרקוד את הריקוד הזה" הודיעה מיס ליבי, בעוד קלאודין מחזירה לי חיוך ביצ'י, ואני מגלגלת עיניים באדישות כלפיה,

"זה היה מצויין דווי" אמבר עודדה אותי בחיוך רחב, "כן בטח אני בטוחה שמחר מיס ליבי תבחר בביצ'ית הזאת מאשר בי, ראית איזה מדהים היא רקדה" עניתי לה בקרירות, "דווי פשוט תסתמי ת'פה ותפסיקי להוציא ממנו שטויות" אמבר ענתה לי ושתינו צחקנו...

נ.מ מרסל

נכנסתי לסטודיו שבו לומדת דווינה וראיתי את דווינה רוקדת, עמדתי בפתח דלת הכניסה של הסטודיו וחייכתי חיוך רחב, "דווי לא ידעתי שאת רוקדת כל כך יפה" אמרתי, "מרסל!" היא צעקה לי בהתלהבות ורצה לעברי וחיבקה אותי, "מישהי פה גדלה" זרקתי לעברה והיא צחקה באושר, "מתי חזרת?" היא שאלה בחיוך,

"היום חזרתי מניו יורק עם רבקה,נפרדנו" עניתי, "למה?" היא שאלה מעט מבולבלת, "שמעתי מה קרה לך לפני יומיים עם המסדר העל- טבעי" עניתי,

"אני עכשיו בסדר כמו ששמת לב עכשיו" היא השיבה, "ראית את ההודעה של ניק?" שאלתי, "לא. איזה הודעה?" היא שאלה מבולבלת וארזה את דבריה בתיק הספורט שלה,

"בגלל מה שקרה לך, ניק שמע את זה והבין ישר שהם מנסים ליצור דרך הופ קשר איתך ולמצוא אותך, כי את והופ חלקתם פעם בכוח שלכן ביחד" הסברתי לה בידיעה שניק בדרכו חזרה לניו אורלינס,

"מה עושים עכשיו?" היא המשיכה לשאול מבולבלת לאחר שסיימה לארוז את דבריה והתקדמה איתי לכיוון דלת היציאה של הסטודיו, לכיוון הבית קפה ממול לסטודיו, "עכשיו אנחנו נצטרך להילחם בכל הכוח שלנו, רבקה, היילי, הופ, ניק ואלייג'ה בדרך חזרה לכאן" עניתי,

היא נותרה המומה ומבולבלת, "אני רוצה לדעת להילחם!" לפתע אמרה דווינה בהחלטיות, "מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבל מאמירתה,

"יש לי את הכישוף והכל, לפני יומיים וחצי הרגשתי חסרת אונים, הכישוף לא כל כך עזר הייתה חסרה בי הלחימה, אני רוצה להיות לוחמת מיומנת" היא התעקשה,

"אוקיי, יש לי כיוון,אני לא מבטיח כלום אני אחזיר לך תשובה מחר" קבעתי, "טוב" היא אמרה וחיבקה אותי, והלכה לכיוון ביתה..

-סוף פרק 2-