התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 13- המינוי החדש של דיווינה

נ.מ דיווינה

בוקר~
קמתי, פוקחת את עיניי, מדליקה את הטלפון כדי לראות מה השעה, אני רואה שהשעה 9:20, אוי לא אני מאחרת כבר בעשרים דקות לחזרה בסטודיו,

"קול, קול" אני מנערת את גופו בניסיון שנראה כושל למדי, להעיר אותו, "לא עכשיו דיווי, אני עייף" הוא אומר בקול עייף ומותש, "מהר קול תוקפים אותי" אני משקרת והוא קופץ מהמיטה כמו קוף, "יופי עכשיו קמת אהוב שלי" אני זורקת לעברו כשהוא קם,

"יופי דיווי פעם הבאה זה לא יעבוד לך" הוא מזהיר מראש ומנשק את פי, "קדימה יש לי חזרה ואני מאחרת אליה בעשרים דקות ואני לא רוצה שמיס ליבי תהרוג אותי" אני מגיבה בלחץ ומתלבשת במהירות בבגדי ריקוד, "יפה שלי" הוא לוחש ומנשק את עורפי,

"לא עכשיו אהוב שלי" אני משיבה ולחוצה מעט ואז שמה גם את נעלי הריקוד, נותנת בשפתיו נשיקה קצרה ויוצאת במהרה לסטודיו...

נ.מ כשף הקונגרס

קמתי במבט זועף וממורמר, ידעתי שכל עוד שתי הבנות האלה בחיים זה עלול לפקשש לי את כל התוכניות שלי שעבדתי עליהם שנים, אני לא אתן להן שיהרסו לי את התוכניות ולא לאף אחד אחר, "יש חדש?" שאלתי את חברי הקונגרס,

"אדוני, שלחנו חמישה ציידים לעקוב אחריה בניו אורלינס ואחרי ביתה, עד כה אין חדש מלבד זה אדוני" אחד מחברי המועצה מודיע בצייתנות ובפחד,

"מצוין, אני רוצה שקודם תביאו את דיווינה אליי" אמרתי בנחישות והמשכתי ללגום עוד לגימה מהיין המשובח, "כן אדוני" הוא משיב לי בצייתנות, בעודי יוצא ושב לחדרי, לשתות עוד קצת מהאלכוהול בהרגשה מזויפת נוספת שזה שוטף ומנקה את ראשי...

נ.מ דיווינה

"טוב שנזכרת להגיע, גברת מייקלסון" מיס ליבי אומרת במעט נוקשות בקולה, "סליחה מיס ליבי זה לא יקרה שוב" אני אומרת לה ומחייכת מעט במחשבה שעכשיו אני גם מייקלסון והחיים שלי הולכים להיות חיי נצח לצד מי שאני אוהבת באמת ומרגישה מוגנת ובטוחה כמו תמיד.

השיעור נגמר, "גברת מייקלסון, תישארי אני צריכה לדבר איתך מספר דקות" מיס ליבי אמרה לי ברשמיות, בעודי מעט מבולבלת מנסה להבין מדוע ועל מה היא רוצה לדבר איתי...

נ.מ מיס ליבי

"תקשיבי, דיווינה הרבה שנים אני מורה לריקוד אבל רקדנית כמוך אף פעם לא יצא לי לראות את יודעת שאני חושבת שאת רקדנית יוצאת מן הכלל,

לכן בעוד כיומיים אני פורשת ומעבירה לך את התפקיד להיות מנהלת הנבחרת כמובן שהכל יהיה רשמי כחלק מנוהל העליון של האקדמיה כאן" אמרתי לה ודיווינה נותרה מעט המומה אך שמחה,

"וואו תודה מיס ליבי אני לא מאמינה, אבל השאלה היא, האם אני מוכנה?" היא השיבה מבולבלת,

"דיווינה אני מאמינה בך! את רקדנית בנשמה, גם לרקדנים מותר מדי פעם לטעות,מהטעויות הופכים לאנשים טובים, מנוסים ומוצלחים יותר" אמרתי כאשר אני מרגישה בטוחה לגביה ומאמינה בה, "תודה מיס ליבי" היא השיבה, "הכל יהיה שונה בלעדייך מיס ליבי" דיווינה זרקה לעברי כאשר דמעותיה מתחילות לצוף על פניה ואני מושכת אותה לחיבוק,

ללא ספק דיווינה במהלך השנים האלו שבהם אני מורה נכנסה לליבי יותר מכל רקדן שעבר ולמד אצלי אי פעם, היא מדהימה, וכשהיא רוקדת היא עוצרת נשימה,

דיווינה בדיוק כמו שמה היא פשוט מדהימה ודואגת להשאיר חותם כראוי על כל במה שהיא רוקדת עליה,

"אני מאמינה בך שהכל יהיה כשורה" אני מסכמת והיא פונה ויוצאת מהסטודיו...

נ.מ קול

"קול!" אני שומע את צעקתה של דיווינה, "מה קרה?" אני שואל בדאגה שקרה משהו והולך מהר לקראתה, וכך עושים גם רבקה פרייה הופ והיילי, "הכל בסדר...בעצם..לא בעצם כן.." היא עונה בהתרגשות ומגמגמת מעט מרוב הלחץ,

"היי היי תירגעי דיווי ותסבירי לי לאט" אני אומר לה ותופס את פנייה, "בסוף השיעור מיס ליבי ביקשה לדבר איתי, עוד יומיים היא פורשת והיא ביקשה שאני אחליף אותה בניהול הנבחרת" היא מודיעה בשמחה, בידיעה שזה מה שעושה אותה גם מאושרת ושהריקוד אצלה בנשמה, "מזל טוב אהובה" אני אומר ומחבק אותה ומנשק את פייה,

נ.מ דיווינה
"תודה שהלחצת אותנו, מזל טוב יא מכוערת" הופ אומרת לי ואנחנו צוחקות, "מזל טוב" רבקה פרייה והיילי אמרו בחיוך וחיבקו אותי...

-סוף פרק 13-