התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 22- מכשפות מקוריות

כעבור 19 שנים~

נ.מ דיווינה

לפתע תקפו את עיניי חזיונות מהעתיד, המכשפים המקוריים הם חוזרים, הם לא אהבו את זה שבחרתי להפוך לערפדית בנוסף לזה שאני כבר מכשפה, חלקם כבר כאן והם רוצים לנקום,

הם רוצים נקמת דם, והם לא ירפו עד שאמות, שוב.

כל אותו הזמן של אותו היום הזה, 

פשוט ישבתי והרהרתי, איך אספר את כל זה לקול? עכשיו? 

אני משחזרת את השנים שעברו עלינו הוא כל כך השתנה הכל אצלו נהיה מלא באור ואושר ובעיקר אהבה ללא תנאים, מאז שגם נטליה נולדה ועם כל שנה שהיא גדלה והתפתחה יותר,

 כך השינוי שלו הפך לטוב יותר, ואותו הערפד הפסיכופת והמניאק נשכח ממזמן, האם עכשיו זה זמן מתאים לספר לו את כל זה? קול כל כך. מאושר אך אהרוס את זה? רק כאשר המחשבה הזאת עברה בראשי.

הדמעות פרצו.

או שאולי זה עוד איזה טריק של אחד המכשפים כדי לערער אותי, אולי כדאי שאתעלם מכך, אולי אני קופצת סתם למסקנות נמרצות וחסרות בסיס בכלל.

"דיווי אני ונטליה יוצאים לגלידה" קול לפתע הפתיע אותי והודיע לי, "טוב תיהנו" השבתי לו כשהוא יוצא עם נטליה לכיוון היציאה מהאחוזה .

ביקשתי את עזרתן של פרייה והופ שיעשו איתי את הכישוף המאתר שיעזור לי למצוא את המכשפים המקוריים, אם בכלל יש כאלה,

פעם הייתי חלק מהמועצה המלכותית של המכשפים המקוריים לכן יהיה לי יותר קל לאתר אותם,

"אולי כדאי שתספרי גם לקול" פרייה הציעה,

"אני לא רוצה לספר לו בגלל שאני לא רוצה להרוס לו את התקופה הטובה והמאושרת הזו שלו לצד נטליה ואיתי,

והאמת אני חושבת שזה עוד טריק של אחד מהמכשפות כדי לנסות לערער אותי, אני רוצה רק לוודאות שהוא באמת חסר משמעות וחסר כל אמת, תבינו אני לא רוצה שמישהו מאיתנו יפגע" השבתי בחדות ובהחלטיות,

"אוקיי דיווי אנחנו נעזור לך אבל אף אחד לא מבטיח לך שקול לא יגלה את זה, שלושתנו מכירות את קול מספיק טוב ואנחנו יודעות עד כמה הוא חכם ומבריק בכל מה שנוגע לעניין הזה של מכשפים" הופ הזכירה לי,

"לא אם נסתיר את זה מספיק טוב, לא אם זה יהיה שלושתנו לבד בתוך זה בלי שאף אחד ידע" קבעתי בישירות לעבר הבנות,

"ארבעתנו, איך העזת לא לספר לי?" רבקה אמרה במעט נוקשות ונכנסה לחדרי,

"איך-" התכוונתי לשאול, "איך גיליתי?-" היא הקדימה את שאלתי, "טוב אני מספיק חכמה והרגשתי שמשהו לא בסדר וגם צותתי לכן, את יודעת להזכירך אני גם ערפדית מקורית,אז לכל ערפד נלווה גם היתרון שבשמיעה על טבעית וכל העניין הזה"

רבקה השיבה בישירות ובביטחון, "אוקיי, והכי חשוב שזה יהיה רק ארבעתנו ואף אחד בייחוד קול ונטליה לא ידעו על מעשינו" קבעתי בהחלטיות...

נ.מ רבקה

מספר מילות כישוף עתיקים ששמעתי בעבר מאימי-אסתר המכשפה המקורית,

נאמרות, טיפות הדם של דיווינה מתפזרות על המפה של ניו אורלינס,

וכמו שזה לא טעה, "רובם כבר כאן" דיווינה אמרה בדאגה, "מה עכשיו?" הופ שאלה, מספר רגעים חלפו מבטים שהוחלפו בחדרי החדרים,מבטים תוהים ומבולבלים,

"מחכים שהם יצאו מהמחבוא שלהם ואז נשיב במלחמה" דיווינה אמרה בהחלטיות, "מה הם רוצים?" שאלתי בחדות,

"הם עוד שומרים לי טינה בגלל שעשיתי את כישוף הנקסוס וורטי על מנת להחזיר את קול מהעולם השני וגם בגלל ההחלטה שלי להפוך לערפדית" דיווינה הסבירה לנו בידיעה למעשיה בעבר בכדי להציל את אהבתם שלה ושל קול,

"אל תדאגי דיווי אנחנו נתקוף כמו שצריך, אנחנו לא חייבות את הבנים כדי לנצח את המכשפות" הופ אמרה בעודי מבחינה בדאגתה של הופ,

"אתן לא מבינות, הן יותר חזקות ממה שאתן חושבות או יכולות לתאר" דיווינה איפקה עד כמה שאפשר את דמעותיה,

"אל תשכחי שאני מכשפה מקורית וחזקה מאוד אפילו עוד לפניהם זה בטוח, ואת והופ מכשפות מאוד חזקות מה שמעניק יתרון לא קטן מולם" פרייה הזכירה לה.

דבר אחד אנחנו מבינות,עכשיו זה אנחנו מול אויבים שחוזרים מהעבר לתקופה הזאת בחייה של דיווינה,

בניסיון לזרוע הרס שעלול לפרק את משפחת מייקלסון, המשפחה שלי ושל כל מי שנכח בחדרה של דיווינה והיה שותף לסודה.

-סוף פרק 22-