פרק 29- ערפדים בבייקון הילס

165 11 4
                                    



נ.מ היילי

אני יודעת שדיווינה ביקשה ממני ומהבנות שלא נספר לאף אחד על המכשפים בייחוד לא לנטליה וקול, אבל בעקבות הכל, החיזיון שלה, ההגעה שלנו לבייקון הילס בחיפוש אחר סקוט מקו'ל ולהקתו, זה כבר לא צירוף מקרים זה הכל פשוט מתחבר, היהלום, המכשפות, החזיונות הבלתי נשלטים שהיו לנטליה זה מעין שרשרת שנקשרת סביב נטליה ודיווינה.

מה אם נטליה משחקת תפקיד קטן במשחקם של המכשפים הארורים האלה מבלי שהיא יודעת או מרגישה בכך? מה שבטוח או לא,זה שאולי המכשפים שבבייקון הילס מרגישים בהגעתה לשמה.

דבר אחד אני יודעת שברגע שנמצא את סקוט ולהקתו אני אספר הכל לקלאוס, נטליה וקול כי האינטואיציה שלי אומרת שזה לא צירוף מקרים ושכל מה שעברנו ביחד עם דיווינה בזמן האחרון קשור במלחמה ובכאוס המאיים לעלות של המכשפים המקוריים והמתים...

נ.מ קלאוס

"קול תוכל לומר לי מאיפה נטליה יודעת כל כך הרבה על הסיפור סביב היהלום וכיצד הוא קשור במשפחתנו לפני עשור?" שאלתי את קול במעט אדישות, "זה באמת משנה?" הוא שאל בקרירות,

"אם אנחנו רוצים לדעת בפני מה אנחנו עומדים אז חשוב לדעת את הכל, וזה מה שאני רוצה לדעת" השבתי בחצי חיוך, "היא יצרה קשר עם פין דרך היהלום, היא פתחה את דלת העולם השני, הוא סיפר לה הכל" קול ענה...

נ.מ קול

"למה הוא הסכים לעזור לנטליה? אל תטעה אני בטוח שהוא יודע שהיא הבת שלך ושל דיווינה" קלאוס ניסה להבין,

"אחרי הכל הוא הסכים לעזור לביתי, אני אהיה כנה איתך, קלאוס איזה שהוא חלק בלב שלי מנסה לסלוח לו על כל מעשיו, כי בסופו של דבר הוא אח שלנו הגדול, אם לא אימנו היקרה ששטפה את מוחו בארס שלה אני חושב שהוא גם לא היה מת" אמרתי בעודו נוהג את המכונית, "תמיד ולנצח אח" ניק סיכם...

---

נ.מ נטליה

הנסיעה הייתה ארוכה ומתישה אבל מטרה מקדשת את האמצעים שלי וזה מה שחיזק אותי יותר,

הגענו לבייקון הילס, ארבעתנו הגענו לבית, נכנסתי לבית שקלאוס ליווה אותנו אליו,

"אל תתפלאו שמרתי גם בבייקון הילס נכס בזמני הקצר כאן בעשור ימי הביניים" קלאוס אמר בחצי חיוך,

אני נכנסת לאחד מהחדרים שבבית הגדול של קלאוס, אני פורקת את המזוודה, ומוציאה ממנה את הדברים החשובים שאצטרך בעיקר, עזרתי להיילי לפרוק גם את מזוודתה, קלאוס ואבי גם פרקו את המזוודות שלהם והתמקמו בחדרים כל אחד לחוד.

אני ואבי נסענו לכיוון המרפאת חיות של הווטרינר הידוע פה בבייקון הילס ששמו אלן דיטון,

דיטון הוא אחד משליחי האלפא, מאז המלחמה שלהקתו של סקוט מק'ול, נלחמה מול האנוק איטה והציידים של מונרו, דיטון הפך להיות השליח והיועץ של סקוט מקו'ל אלפא האמת.

"את בטוחה לגבי זה?" לפתע אבי שאל אותי כאשר אנחנו עומדים בחנייה הסמוכה למרפאת החיות של אלן דיטון,

"כן אל תדאג אבא יש לנו אחד את השני,אם יקרה משהו אנחנו נשמור אחד על השני" אמרתי בידיעה שהזאבים לא מסתדרים עם הערפדים, אנחנו פותחים את דלת המרפאה, אך משהו עוצר מבעדנו להיכנס, אני עושה לחש אוויר מה שמעיף את עץ העוזרר מהכניסה ומאפשר לנו להיכנס.

"שלום" אני אומרת בנחמדות, "שלום איך אפשר לעזור?" דיטון משיב בחיוך רחב ובנחמדות,

"בואי נחסוך את זה נטלי, אנחנו מחפשים את סקוט מקו'ל והלהקה שלו, זה עניין דחוף" אבי זורק בחוסר סבלנות, או פשוט בשתי מילים-ישר ולעניין.

"מי אתם? איך נכנסתם?" דיטון שאל בחוסר נוחות, "אנחנו ערפדים, במקרה שלי זה אבא שלי קול מייקלסון הוא ערפד מקורי, אני הבת שלו נטליה מייקלסון מכשפה וערפדית בת למשפחת ערפדים מקוריים,

אבל לא באנו לכאן בכדי להילחם באנו לכאן כדי שנלחם יחד אחד לצד השני כאחד" אני מסבירה, ודיטון מתחיל להרגיש פחות מאויים.

"אם לא באתם להילחם אז למה אתם מחפשים את סקוט מקו'ל?" הוא שאל ובחן את התנהגותנו שלי ושל אבי, "זה סיפור ארוך אבל אין זמן לשעת סיפור אנחנו חייבים לדבר עם סקוט מקו'ל והלהקה שלו, זה חשוב וזה ישתלם להם, אם הם ירצו להישאר בחיים" אני אומרת בקרירות, אבי מופתע מהאומץ שאזרתי באותו הרגע.

"בסדר, עוד חצי שעה תחזרו לכאן והוא יהיה כאן עם הלהקה שלו" דיטון משיב לנו באופן החלטי אך נראה מחושב במקצת, "תודה אני מעריכה את זה" עניתי בחצי חיוך ויצאנו אני ואבי מהמרפאה...

נ.מ סקוט מקו'ל

אני, תיאו וליאם חיפשנו עוד עקבות של הציידים שעובדים עם מונרו, לפתע צליל הודעה נשמע מהפלאפון שלי.

הודעת חדשה מאת: אלן דיטון

תוך חצי שעה כולכם תבואו למרפאה זה דחוף!

אני מחזיר את הפלאפון שלי לכיס, "ליאם,תיאו. תודיעו לכולם לבוא תוך חצי שעה לדיטון,

קרה משהו הוא לא פירט אבל זה דחוף" אני מודיע להם בעודם הולכים ביחד לקרוא לשאר, ואני לא יודע מה לחשוב ומאוד מבולבל מההודעה המוזרה של דיטון, אין ספק בטוח קרה משהו אבל, מה קרה?...

נ.מ נטליה

אנחנו חוזרים לבית של קלאוס, "טוב היילי, קלאוס. עוד חצי שעה כולנו נוסעים למרפאת החיות של אלן דיטון, שמה אנחנו נפגוש את סקוט מקו'ל והלהקה שלו. זהו עכשיו אין דרך חזרה" אני מודיעה מלאה בספקות,

"אל תדאגי הכל יהיה בסדר" היילי משיבה לי בניסיון להסיר ממני את הספקות שאני מרגישה לגבי זה,

"אני מקווה" אני עונה בחצי גילוי מליבי.

-סוף פרק 29-

התכלית שלי 1//המקורייםWhere stories live. Discover now