התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 14-חוסר שליטה

ערב~

נ.מ דיווינה

"תודה אהוב שלי" אמרתי לקול, כשאני מרגישה צורך להגיד את זה, "על מה?" הוא שואל מבולבל,

"הכל בזכותך, אם לא הייתי מתחילה את קריירת הריקוד לא הייתי מתקדמת" הסברתי והתקדמתי לעברו ומנשקת את פיו וצווארו, ומפשיטה את חולצתו ומנשקת אותו,

הוא משכיב אותי על מיטתנו כאשר הוא מעליי ומפשיט אותי התשוקה שוב מתעוררת ומשתלטת עלינו הוא מנשק את פי בהתלהטות עד שהוא מגיע לצווארי...

בוקר~

אני מרגישה את הרגשות שלי יותר חזקים, התשוקה, האהבה הצמא הזה בעיקר לדם מרגיש כל כך חזק וחסר שליטה, "בוקר טוב מלאך" קול לוחש ובא מאחורי ומחבק אותי חיבוק דוב ומנשק את עורפי,

"בוקר" אני עונה בעודי מחייכת ומנשקת את פיו, "אני אוהב אותך" הוא ממשיך ללחוש ומחבק אותי חזק מה שנותן לי הרגשה טובה ובטוחה יותר,

"קול, אני מרגישה את הרגשות שלי בצורה חזקה יותר ובעיקר רעב וצמא וזה לא לאוכל, את יודע למה אני מתכוונת" אני מנסה להסביר את מה שאני מרגישה ומתנתקת מחיבוקנו ומחזיקה את נטליה על זרועותיי ומרדימה אותה,

"אני מפחדת קול לפגוע באלה שיקרים לי" אני ממשיכה לומר כשאני מסתכלת על פניה ועל עיניה החצי סגורות של נטליה, היא נראית כל כך תמימה ושלווה, אני כל כך מפחדת מעצמי, האם זה הגיוני להרגיש פחד מעצמך ומעצם היותך?

נ.מ קול

הרגשתי את רגשותיה שמעתי את פעימות ליבה המעידות על דאגותיה ומחשבותיה, "היי, תקשיבי לי" אני אומר לה ומתיישב לידה וליד נטליה ומסתכל בעינייה כאשר אני מלטף את שיערה,

"אני מבטיח לך שאני אעזור לך תזכרי שעבר רק יום וחצי מאז הנשיכה ואף אחד לא יודע מזה חוץ ממני וממך" אני ממשיך לומר לה ומנשק את מצחה ומנשק את מצחה גם של נטליה,

דיווינה מוסרת לידיי את נטליה בכדי שאשכיב אותה על העריסה כשנטליה יושנת שינה עמוקה,שלווה ורגועה, מה שגורם לי להרגיש טוב יותר כל עוד שתי הדברים הכי חשובים ויקרים לי נמצאות לידי אני תמיד אהיה רגוע ומאושר, אני משכיב את נטליה לישון מביט בפנייה עוד דקות אחדות ומלטף אותן,

אני מסתובב ורואה שדיווינה לא נמצאת,

אני מחפש אותה בחדרינו רואה שהיא לא שמה, אני מחפש חדר חדר בכל האחוזה של משפחתנו, אני מבחין בהיעדרה, "מישהו ראה את דיווי?" אני שואל בקול בידיעה שכולם באחוזה,

"לא היא יצאה, והיא אמרה שהיא מצטערת והיא לא יכולה לשלוט כבר בזה" רבקה אמרה, תוך פחות מרגע אני מבין למה היא התכוונה שהיא אמרה שהיא מצטערת, הלילה מישהו הולך להינשך על ידי דיווינה ורבקה מבחינה בלחציי, "מה יש אח?" היא שואלת מודאגת מעט,

"היא הולכת היום לנשוך מישהו, יש מצב שהיא כבר רוקנה למישה את הדם שלו" אני עונה בחדות לרבקה, ומרגיש רגש אחד שמכיל אלפי רגשות בתוכו,רגש התכלית שלי כלפיי דיווינה, אני ורבקה מחפשים את דיווינה כמעט בכל מקום אפשרי והופ שומרת על נטליה...

נ.מ דיווינה

אני רואה את המטרה בעיניי, אני מריחה את דם האדם שאני רוצה לנשוך אני מתקדמת לעברו, במטרה לשתות את דמו לעצור את הרעב הזה,

"היי" אני אומרת לגבר שעומד מולי ושולפת את שיניי ונושכת אותו, אני מרגישה שתופסים אותי חזק, מבחינה בקול "אתה לא זוכר כלום אתה זוכר רק שתקפו אותך בגלל שהתגרית במישהו אסור לך לספר את מה שקרה" קול היפנט אותו, ומבחינה ברבקה שתופסת את זרועותיי,

"תירגעי אהובה" קול מורה לי ומחבק אותי חזק, ואני נרגעת מעט, "מה עובר עליי?" אני שואלת או יותר נכון אומרת מבולבלת במערבולת רגשות שסוחפת אותי איתה ובוכה, "ששש, תירגעי אני איתך" קול אומר לי בכדי להרגיע אותי,

"היי מה איתי?" רבקה שואלת בציניות, "תודה לכם אם לא אתם יש סיכוי שהייתי הורגת אותו" אני אומרת,

"זה בסדר" רבקה מגיבה בחיוך שמראה שהכל בסדר עכשיו,

"את התכלית והלב שלי, נראה לך שהייתי נותן לך לעשות משהו שאחר כך היית מתחרטת עליו" הוא לוחש ומנשק את מצחי ומלטף את שיערי...

-סוף פרק 14-