התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 4-קול בעקבות דיווינה

כעבור חודשיים~

נ.מ כללית

דווינה טסה לתחרות הריקוד במילאנו ,קול נלחם כמה שאפשר על דווינה ,ולכן מחליט לטוס בעקבותיה לתחרות במילאנו בעוד דווינה לא יודעת דבר על כך, הופ מתקדמת טוב בלימודי הכשפים שלה, פריש מאמן את היילי, רבקה, פרייה והופ לחימה בכדי שכולם יהיו מוכנים וידעו כיצד להתמודד עם המסדר.

נ.מ דווינה

התחרות בעיצומה עשרות להקות ריקוד מנסים את מזלם, קבוצה שלמה עומדת מאחוריי, הלחץ שכאן מתגנב לליבי, "דווינה" אני שומעת קול מוכר שקורא לי אני מסתובבת כדי ליהיות בטוחה שזה מי שאני חושבת,

"קול?" אני שואלת או יותר נכון אומרת מופתעת, אני צובטת את עצמי בכדי להיות בטוחה שזו לא עוד הזיה שלי, אבל זה לא, אני רצה לקראתו ומחבקת אותו,

"בהצלחה נסיכה" הוא לוחש באוזניי, אני רצה לכיוון מאחורי הקלעים והוא הולך לקהל, אני רוקדת את הנאמבר שלי ואני מבחינה בפניו בקהל, אני מרגישה בטוחה,מרגישה שיש לי בשביל מה להילחם, אני רוקדת, בתום כל התחרויות, מודיעים על הרקדנים שזכו ובקבוצות שזכו, זכינו מקום ראשון כקבוצה ואני זכיתי מקום ראשון כנאמבר קפטנית קבוצה...

נ.מ קול

אנחנו מגיעים למלון שבו שוהה דווינה ונכנסים לחדרה, "למה באת אחריי?" היא שואלת ואני מבחין בניצוץ בעיניה, "אולי כי אני אוהב אותך כמו תמיד דווינה קלייר" אני עונה לה בחיוך,

"למה אתה עושה לי את זה?" היא שואלת יותר מבולבלת עם דמעות בעיניה, "עושה מה נסיכה שלי?" אני שואל ומחזיק את פניה בשני ידיי, "מבלבל אותי" היא עונה לי, "כי אני אוהב אותך" אמרתי...

נ.מ דווינה

תוך רגע הרגשתי את מגע שפתיו החמות תחת מגע שפתיי הקרות וגופו החם שחיבק את גופי שרעד מקור במשך שלוש שנים ההרגשה שגרמה לי להרגיש מוגנת ובטוחה תמיד,

"דווינה את צריכה להבין, בלעדייך החיים שלי ריקים החיים שלי הם כלום אני מעדיף למות מאשר לחיות בלעדייך רגע אחד, אני מצטער תסלחי לי בבקשה" הוא אמר והינהנתי את ראשי לחיוב,

הוא חייך, ובאיטיות מענגת הוא פתח את ריצרץ' השמלה שלי ונישק את שפתיי ולאט לאט נישק גם את צווארי הורדתי את חולצתו, תוך רגע הרגשתי את אותה ההרגשה ששכחתי לפני שנים, התשוקה שמתגנבת לליבנו לא מחסירה מהרגע הזה עד ששנינו נרדמנו מחובקים...

בוקר~

התעוררתי פוקחת את עיניי עם חיוך כשאני רואה את הפנים השלוות והרגועות של קול התגעגעתי אליו כל כך "בוקר טוב נסיך" אני אומרת כשהוא מתנפל עליי ומנשק אותי, "ה-" אני מנסה לומר תוך כדי שהוא לא מפסיק לחנוק אותי מרוב נשיקות, "צילו" אני מצליחה להשלים את המילה קצת בקושי מרוב נישוקיו, הוא מנשק את צווארי, "די" אני אומרת וצוחקת,

"בוקר טובה לב שלי" הוא אומר, קמתי והלכתי להתקלח, לאחר שיצאתי מהמקלחת מוכנה ומאורגנת לטיסה שיוצאת בצהריים, אני וקול יוצאים לטייל עוד קצת ברחבי מילאנו, אני והוא קונים קפה בידיעה שהקפה הכי טעים שיש זה במילאנו...

נ.מ קול

יצאנו מהבית קפה לטייל, והתיישבנו באחד מהספסלים, שמשקיפים לכיוון אגם יפה, אני מנשק את מצחה ופייה ומשחק בשיערה הרך שאני כל כך אוהב ולפתע מבחין בטבעת שקניתי לה ליום הולדת שבע עשרה שלה, "הטבעת עוד עלייך?" שאלתי או יותר נכון אמרתי, "כן היא תמיד עליי" היא ענתה ולגמה מהנס קפה שקניתי לה, "ואני רואה שהצמיד שקניתי לך ליום האהבה עוד עליך" היא הוסיפה בחדות, "היא תמיד הייתה ותמיד תהיה על היד שלי לא משנה מה" עניתי ונישקתי את שפתיה הרכות...

צהריים~

שעת הטיסה הגיעה, ואני ודווינה עלינו על המטוס השלישי שטס לניו אורלינס...

בוקר למחרת~

אני ודווינה חזרנו לניו אורלינס.

-סוף פרק 4-