התכלית שלי 1//המקוריים

פרק 15- קו שבירה

בוקר~

נ.מ דיווינה

חזרתי עם קול ודיווינה , "הכל בסדר?" אלייג'ה שאל ובחן את התנהגותנו כשאני קול ורבקה זייפנו התנהגות שמזייפת שהכל רגיל, אבל יודעים שהכל לא רגיל בכלל, "כן הכל בסדר אלייג'ה הלכנו קצת לטייל ולשתות קפה" עניתי בחיוך מזויף, "פשוט קול היה מודאג שהלכת" אלייג'ה השיב כשהוא ממשיך לבחון את התנהגותנו,

"אמרתי לקול כנראה הוא שכח" המשכתי לשקר, "אוקיי, שיהיה" הוא הגיב בחיוך והמשיך לקרוא את העיתון, עליתי במהרה לחדרה של נטליה, "הופ תודה" אמרתי להופ ונכנסתי לחדרה של נטליה והתקדמתי לכיוון העריסה שלה "דיווינה, שלטת בזה?" הופ שאלה בישירות,

"כמעט, אם לא קול ורבקה הייתי מרוקנת את גופו מדם" עניתי בכנות, "תנסי לזכור את מה שחשוב לך ובשביל מה זה חשוב לך להישאר כמו שאת, כמו מי שאת דיווינה קלייר מייקלסון" הופ הזכירה לי ומשכה אותי לחיבוק, "תודה הופ תודה לך על הכל" הודיתי לה כשהדמעות כבר מאיימות לפרוץ,

"אני פה בשבילך בכל מה שתצטרכי, ואל תדאגי אני לא אספר לאף אחד זה הסוד שלך ושלי" הופ הבטיחה בעודה שמה אצבע על שפתיה, "את הדבר הטהור היחיד שנשאר לי" אמרתי לנטליה כשאני מרימה אותה על ידיי ששתינו לבד בחדר שלה, אני מרגישה פלאשבקים, אני שמה את נטליה בתוך העריסה שלה, הפלאשבקים חוזרים דומים למעין חיזיון...

פלאשבק-

"היום אתם חוטפים את דיווינה ואם תצליחו לחטוף גם את נטליה זה יהיה יותר טוב, אלא אם כן בא לכם שכל הקונגרס הזה ייהרס בעודי עומד וצוחק מהצד בניצחון שלי"

סוף פלאשבק

'מה זה היה?' אני שואלת את עצמי, "אני אעשה הכל כדי לשמור עלייך נטליה שלי" אני לוחשת לנטליה לאחר שהפלאשבקים עברו, ומלטפת את פנייה ומחייכת בעקבות צחוקה הכל כך תמים וחסר ידיעה בנוגע לעתידה שזה עכשיו,עתה התגלה לעיניי...

נ.מ אלייג'ה

הרגשתי בדיווינה דברים שאני מרגיש רק שאני בקרבת ערפד טרי שלא מזמן הפך לערפד, הרגשתי לפי פעימות ליבה את הרגשות העזים שמשתלטים עלייה ומתחילים לשלוט גם בדעתה.

ערב~

התיישבנו כולנו סביב השולחן אוכלים ארוחת ערב,

החלטתי לבחון את התחושות בטן שלי לראות אם אני טועה לגבי דיווינה,

"אז דיווינה איך היה בקפה עם קול ורבקה" שאלתי אותה,בוחן את קצבי ליבה הדואגים להתאזן, "מצוין" היא ענתה לי, "את יודעת אני יודע מתי להרגיש שמשקרים לי" אמרתי וקמתי במהרה מחזיק את סכינה וחותך את ידי השמאלית ותופס אותה חזק בכדי להבחין בחדות בתגובתה,

"עזוב את אשתי בשקט!" קול מורה ותופס אותי ומעיף אותי ממנה, אני מבחין בעיניה ובמבטה הקר והממוקד מטרה, בידיעה שזה מבט שאופייני לערפד כאשר הוא רואה דם, "תירגעי דיווי" פרייה מרגיעה את דיווינה ותופסת אותה חסרת שליטה ומרגישה את הצורך בדם,

"זוזי פריי" ניק אומר לכיוונה, "שתי" ניק מתרה בה לאחר שנושך את עצמו ונותן לה ללגום מדמו, היא שותה ומרגישה יותר ויותר רגועה, "ששש תירגעי" ניק אומר לה כשהוא נותן לה לשתות מדמו, ומסתכל עלינו וכועס איך כולם ידעו והעזו לא לא לספר לו.

לכולם יש קו שבירה, ודיווינה כבר הייתה מעבר לקו השבירה שלה, היא הייתה לקראת שלב הייאוש שניכר בה.

-סוף פרק 15-