הגעתי לבית בוכה ומלוכלכת.
התפשטתי וכשבאתי להכנס למקלחת תפס את מבטי דמות שעמדה ליד ביתי, ובגלל שהייתי ללא בגדים נכנסתי להתקלח מהר.
שיצאתי משם עם מגבת, הוא עדיין עמד שם, עם גופייה שהבליטה את שרירי גבו.
" זה הוא? " שאלתי את עצמי.
" לא, לא יכול להיות " גיחחתי והתחלתי להתלבש.
שמתי גופיה ורודה ושורט שחור קצר, נעלי ספורט ואספתי את שיערי לקוקו גבוה והחלטתי לצאת לריצה כדי לנקות את היום הזה מראשי .
לקחתי את הפלאפון והאוזניות והתחלתי לרוץ.
לא שומעת דבר , רק רואה את המטרה שלי.
אך בשלב מסויים התחלתי להתעייף, ונחתי על ספסל בפארק.
" יום נעים היום הא? " שמעתי קול מאחורי גבי
הסתובבתי וראיתי אותו, את הנער היפייפה מבית הספר.
" היי " גימגמתי.
עינייו הרגו אותי, צלולות כמו הים והשמים.
כל כך רציתי להיות יפה ככה.
הוא התיישב לידי ובחן אותי.
הסמקתי במבוכה והורדתי את הראש שלא יראה את הסומק שצף עליי.
הוא צחק " אני מביך אותך? , לא הייתה לי הזדמנות להציג את עצמי היום, בכל מקרה, אני אדוארד " הוא חייך ואני נדהמתי מהשלמות שנודפת ממנו.
" הו כן, סליחה, אני ג'סיקה " חייכתי אליו
" אז, את בסדר? " הוא אמר " מה שקרה היום היה ממש מגע.."
" כן כן " אמרתי מהר " זה בסדר, לומדים להתרגל , לך אין בית ספר? "
" להתרגל? אני לומד בית ספר לידך, וכשראיתי אותך היום, לא היה לי חשק ללמוד , אז יצאתי קצת, וראיתי אותך , ואני ממש שמח עכשיו שיצאתי " הוא חייך.
חייכתי במבוכה " תודה , אבל אני רוצה להמשיך לרוץ " קמתי מהספסל והוא קם אחריי.
" אני אוכל לבוא איתך? "
" אני חוזרת לבית " התחמקתי " אבל, תודה , פעם הבאה " התחלתי לרוץ לכיוון ביתי בלי להסתכל אחורה, אך יכולתי להרגיש את עיניו נעוצות בי, והוא מחייך
