הסמקתי במבוכה " לא, לא זה בסדר, אני מסתדרת יפה מאוד לבד " צחקקתי .
אך הוא היה רציני יותר " מה זה כל כך משנה, יש לי עוד 3 חדרים, ואני גם גר לבד, אז - " הוא גירד בראשו והסמיק " נוכל, את יודעת, להכיר יותר " .
" אתה מסמיק ? " צחקתי . " ואת ? את כולך אדומה " הוא התקרב אליי קצת.
הרגשתי מובכת, בהיתי לתוך עיניו, ועברתי לבהות בשפתיו, הן היו מושלמות, כל גופו היה מושלם.
" את בוהה לי בשפתיים את שמה לב? רוצה טעימה? " הוא קרץ.
נרתעתי אחורה ונפלתי מהמיטה " לא ! " מהרתי לומר.הוא קפץ וניגש לידי " כואב לך משהו? "
צחקתי והסתכלתי עליו " זה חמוד שאתה דואג לי "
הוא שלח לי את ידו כדי שאוכל לקום, אך לרגע, הרגשתי בזרם דק בינינו.
מבטינו נפגשו והסמקנו במבוכה.
" אני חושבת שאני אלך עכשיו " אמרתי וקמתי מהרצפה.
" את תחזרי ? " הוא שאל כמתחנן.
" אני לא יודעת, אני חושבת שאני צריכה לנוח קצת, עבר עלינו יום ארוך " צחקתי
" הו, אוקי " הוא היה נראה מאוכזב.
הוא ליוה אותי לדלת " ביי אדוארד "
כשעשיתי צעד לכיון המדרגה , הוא תפס את ידי , משך אותי ותפס בשתי ידיו את פני .
הסמקתי כמו שבחיים לא הסמקתי " מה -" גמגמתי.
" תחזרי לבקר אוקי? " הוא לחש.
" א..אוקי " לא יכולתי לדבר, ידי היו כלואות על חזו, ופני עמדו כמה סנטימטרים ספורים מפניו.
הוא שיחרר לאיטו את פני, חייך את חיוכו הכובש, קרץ, ואני הלכתי מהבית שלו מהופנטת, חסרת מילים.
הוא המשיך לעמוד על מפתן הדלת, מחייך, ועיניו נוצצות מהתרגשות.
הרגשתי משהו היום , ואני חושבת שאני יודעת מה אני מרגישה.
כמה מילים קטנות, בעלות משמעות ענקית.
מילים שלא תמיד אומרים, מילים מיוחדות, שגורמות לך להרגיש כאילו, כאילו אתה מלך העולם.
"אני מאוהבת בו " חשבתי
אני מאוהבת באדוארד
