הרגשתי שאני מרחפת, כל היום חייכתי, למרות שלא ידעתי ממש למה.
שרתי, שרתי שירים שמחים, רקדתי, משהו שלא עשיתי המון זמן.
הרגשתי שכל העצב והאובדן שהיה בתוכי, נעלמו.
הרגשתי מאושרת.
נכנסתי אל חדרי וישבתי במרפסת, מתבוננת בביתו, בבית של המלאך שלי.
חייכתי לעצמי והתחלתי לשיר, לשיר ולנגן, וכששמעתי צליל, צליל נעים של קול מיוחד, הבנתי שאני לא לבד.
הסתכלתי קדימה ולמולי, ניצב במרפסת שלו, יופי על אנושי, כמעט אלוהי.
הוא חייך, ולא יכולתי שלא לחייך בחזרה .
" שנשיר? " הוא צעק כדי שאשמע אותו.
והוא התחיל " אהובה שלי, את לי האושר שחיפשתי בחיי "
המשכתי את קולו, למרות שידעתי שאני אפילו לא משתווה אליו " כמו אור ירח שמאיר את לילותי "
ואז, שרנו ביחד " ואת זוהרת כמו כוכב, שמלווה אותי עכשיו, ולא עוזב אותי לרגע, ומבטיח, שנאהב " .
הסתכלנו אחד אל השנייה, ומחייכים.
" אני יכול לבוא? " הוא שאל.
הסתכלתי על גופי וראיתי שאני מכוסה בפיג'מה.
" א.. תראה, אני אכנס להתקלח, ותבוא עוד 15 דקות בערך אוקי? "
הוא חייך חיוך ערמומי " אוקי " .
נכנסתי למקלחת בזריזות, התפשטתי, וקפצתי לתוך המים הנעימים.
לא שמתי לב, כשעברו להן הדקות .
~ נקודת המבט של אדוארד ~
" אני אלך אליה עכשיו?" חשבתי בליבי.
" כן, עכשיו , עברו כבר 20 דקות ! "
טיקטקתי בביתה, אך אף אחד לא ענה.
תהיתי אולי היא בחדר שלה.
נכנסתי בשקט אל חדרה ושמעתי את קולה הנעים מהמקלחת.
" היא פשוט, מדהימה " חשבתי והסמקתי קצת.
" אני יכול לבהות בה כל היום "
ישבתי על מיטתה של ג'סיקה וחיכיתי בשקט.
לפתע נפתחה דלת המקלחת ונגלה אלי מחזה, שתאמינו או לא , אני לעולם לא אשכח.
היא עמדה למולי, רק גם מגבת, ומגבת על ראשה.
היא הסמיקה, היא היה כל כך יפה .
~ נקודת המבט של ג'סיקה ~
הוא ישב על המיטה, בוהה בי, סורק את גופי, ואני מסמיקה.
" ח..חשבתי שלא תבוא עכשיו" גמגמתי.
הייתי כל כך מובכת מהסיטואציה .
הוא שרק " איזה גוף אלוהים אני מסונוור "
צחקקתי " אני אקח בגדים ואתלבש במקלחת ואחזור אליך בהקדם האפשרי" הכרזתי.
" למה את יכולה להשאר ככה " הוא קרץ.
טלטלתי בראשי " לא, תשכח מזה "
וכשמתי לב על מה הוא בוהה, ראיתי מגבת על הרצפה ושיערי הארוך גולש על גופי.
הוא התקדם אלי ונגע בשיערי " איך את מסתירה דבר כל כך יפה לעזאזל? " הוא התפעל.
לקחתע חולצת בטן שחורה ושורט קצר ורוד , חזייה ותחתונים ונכנסתי במהירות למקלחת.
"הוא לא מפסיק להביך אותי אלוהים " חשבתי " הוא מדהים " .
והיא לא ידעה שבאותו זמן , הוא חשב את אותו הדבר.
יצאתי אליו, לבושה ושיערי אסוף לקוקו ארוך ורופף וקפצתי על המיטה.
" את נראת.. א.." הוא גמגם והסמיק.
" נראת איך? אני יכולה להחל- "
" לא ! " הוא כמעט צעק " זאת אומרת, כל מה שרציתי לומר זה שאת נראת טוב, זה הכל" הוא הסמיק אפילו עוד יותר.
" אתה חמוד " אמרתי אליו והוא חייך.
" אז " הוא שאל, " אני מחליט מה עושים, ואנחנו נשאל שאלות אחד על השניה כדי שנכיר יותר טוב" הוא חייך ואני גיחכתי.
" איך קוראים להורייך? "שאלתי.
פניו החווירו " קראו להם צ'רלי ואמנדה" הוא לחש " הם מתו לפני חצי שנה, מתאונה " .
החזקתי את ידי בידו " אני מצטערת " לחשתי.
" זה בסדר " קולו נשבר.
נצמדתי אלי וחיבקתי אותו חזק.
הוא לפת את זרועתיו סביבי והידק את אחיזתו בי.
כשהשתחררתי מחיבוקו, פנינו כמעט התנגשו זה בזה, אך התרחקתי קצת, כדי לא להיות מובכת.
ואז הוא התחיל -
" את יודעת? אני יודע עליך הכל , אני גר פה 3 שנים,
אני מכיר אותך, אך את לא מכירה אותי.
לפני 3 שנים, הגעת לעיר, וכשהלכתי בשביל, ראיתי אותך, יפה, תמימה ומושכת.
הבנתי בהתחלה משהו, הרגשתי משיכה עזה עליך .
עברה שנה, והמשכתי לעקוב אחרייך, כל יום לבית הספר, וכל יום שחזרת ממנו.
חקרתי עליך, למדתי עליך כל מה שרק צריך לדעת.
הייתי מסתכל כל יום לכיון ביתך, ורואה אותך, שבורה ומפורקת , שרה בקולך המושלם ובוכה.
הייתי נשבר, הייתי בוכה ומשלים את השיר ששרת .
לא יכלתי לשאת את זה שאת עצובה.
ואז, לפני 3 ימים, ראיתי אותך, יפה מתמיד, על רצפת בית הספר, שבורה כל כך, וכולם צוחקים עליך.
הבנתי שאני לא יכול לסבול זאת.
אתמול? אתמול היה יום מושלם, ישבת לצידי, חייכת אלי, ראיתי את טפשותיך וגם את חוכמתך.
הבנתי מה קרה לי -"
הוא התקרב אלי כך שהרגשתי את נשימותיו וקצה ליבו על פני " הבנתי שאני אוהב אותך "
