התעוררתי באמצע הלילה, ושמתי לב שהייתי לבד במיטה.
" לאן הוא יכול ללכת בשעה כזאת ? " נלחצתי.
התרוממתי מהמיטה ונעלתי את נעלי הבית הורודות שלי והסתובבתי בדירה .
לא היה זכר לאדוארד, או לנעליים שלו.
נכנסתי למטבח ושם מצאתי פתק קטן , פתחתי אותו וקראתי בשקט : " ג'ס אישה שלי, הייתי חייב ללכת, אני יודע שעכשיו תסתכלי בשעון - " הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 11:30 בלילה, כמה זמן ישנתי? ותראי שכמעט 12 בלילה, אני מבקש ממך, תצאי מהדירה , ותלכי לכיון המסעדה הקרובה ביותר לבית , זה חשוב, אני בצרות " המכתב נפל מידי, והדמעות צרבו את עיניי "הוא בצרה " לחשתי .
רצתי, רצתי כמו שבחיים לא רצתי, נחבטתי, כמעט נפלתי, אבל לא היה לי אכפת .
הגעתי מתנשפת למסעדה, אך היא הייתה סגורה, ניסיתי לפתוח אותה אך ראיתי שמשהו חוסם, כאילו שמישהו שם רגל .
דחפתי את הדלת חזק, עד שהיא נפתחה.
החדר היה חשוך, רק כמה נרות דולקים.
גיששתי בחושך כדי לחפש את המתג אך נתקעתי במשהו ונפלתי.
התאוששתי מהמכה ולפתע מישהו תפס אותי ומשך אותי.
לא יודעת מה קרה, אבל לא נאבקתי, הרגשתי שאני מכירה אותו.
ידיו החמות אחזו במותניי, וסרט לעיניים כיסה את עיניי.
" מ..מה קורה פה " גמגמתי בלחש.
האור נדלק, והורידו לי את הכיסוי.
" אוי אלוהים " צרחתי
