השעה כבר 1:00 בלילה, ועוד לא נרדמתי.
" הוא כל כך יפה " חשבתי בליבי.
כשהבנתי שלא אוכל לחזור לישון עוד, לקחתי את המחברת שירים שלי ויצאתי לגינה שליד ביתי.
טיפסתי על עץ והתחלתי לשיר " youre not alone girl... because youre not alone ...
עצמתי את עיני והמשכתי לשיר, לא מודעת לכלום, לא חושבת על כלום, והדמעות החלו לבצבץ בעניי, ומכיוון שחשבתי שאיש לא מסתכל, הסכמתי להן לצאת, וטפטופים קטנים נחתו על ידי.
חשבתי על אשלי, על מעשיה, על הקללות שיוצאות לה מהפה, חשבתי על אמא ואבא שלי, שאסור לי לאכזב אותם, וחשבתי עליו, על אותו בחור ייפייפה , שנחרט בליבי.
אם אפגע בעצמי? למי זה יעזור? לא לאשלי, היא תמשיך עם מעשיה, הוריי יהיו עצובים, ואדוארד? לא אכפת לו ממני, למה אני סתם חושבת?
הדמעות החלו להעלות הילוך, ובין רגע כל רגלי הייתה שטופת דמעות.
הרגשתי אבודה, הרגשתי מיותרת, כאילו אלוקים התבלבל כשיצר אותי כבן אדם ולא כנמלה.
אני נמלה, לא מתייחסים אליה, דורכים עליה, רומסים אותה, מתעללים בה.
אך התרגלתי, אבל העצב בליבי תמיד נשאר.
אמי חושבת שיש לי המון חברות בגלל עושרי, אבל היא לא יודעת באמת מה אני עוברת כל יום, כל שעה, כל שנייה, כל הרגע הזה שאתה לבד, שאתה מבין שאתה לא שייך, אבל אתה פשוט לא יכול לספר על זה , כדי לא לצאת אפס, או בכיין.
החיים שלי הרוסים, חוץ מאחות קטנה ומהורים שבאים ליום והולכים לשבועיים, אין לי כלום.
למה שיאהבו אותי? אני מכוערת, אני לא חכמה, אני פחדנית.
אני לא יודעת להתמודד .
פחדנית
*** תגיבו אם באלכן, זה יעזור לי מאוד:')
וסליחה שהפרקים קצרים כאלה, אין לי ממש זמן,
אם אני צריכה לשפר משהו תגידו :) <3 ***
