Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» זה כמו נס בתערובת של דמיון ומוות. «
▼
"לואן וכריסטיאן." הזוג האחרון ברשימה שקרא המורה להיסטוריה. לואן עצם את עיניו בחוזקה ובלע את רוקו בכבדות, כבר יכל להרגיש עליו את שלל המבטים השופטים. הוא קילל בלבו את המורה, את כריסטיאן ואת החיים עצמם. הוא כבר ראה את זה מגיע, כבר הרגיש את כריטיאן נעמד על רגליו ומתחיל לסרב, להתווכח ולצעוק. הוא ידע שזה עומד לבוא בכל רגע ולואן רק התאפק שלא לפרוץ בבכי. זה מה שחסר לו, שידביקו לו תגית נוספת ויכנו אותו גם בכיין.
שקט סרר בכיתה דקה ארוכה ולואן לא הבין למה תגובתו של כריטיאן מאחרת להגיע. "עברו מקומות והתחילו לעבוד." פקד המורה, גרם ללואן לפקוח את עיניו באיטיות ולשמוע את הכיסא שנגרר לאחור לצידו. כריטיאן הוריד בזהירות את התיק של הנער לרצפה והתיישב לצידו. הוא זרק מבט לכיוון בן זוגו לעבודה ותהה לעצמו למה הנער רועד ללא סוף.
לואן הרים את עיניו אל שותפו כריסטיאן והביט בו בהלם, מופתע מכך שמלך השכבה לא התחיל מהומה, שהתיישב לידו כאילו ואין מולם עבודה ארוכה שתצרוך כמה וכמה מפגשים.
"מה?" ככריטיאן הרים גבה. "בוא נתחיל לעבוד." הוא לקח את החוברת של לואן והחל לדפדף בא.
"א-אם אתה רוצה אני יכול ל-לעשות את הכל לבד." גמגם לואן בהיסוס. הוא ניסה להישמע בעל ביטחון, אך הגמגומים סירבו להקשיב ופרצו מתוך שפתיו הרועדות. זו הפעם הראשונה בא השניים מדברים ולואן לא בדיוק ידע איך לתקשר עם כריסטיאן.
כתגובה הנער רק צחק, גרם ללואן להילחץ. הוא לא הבין למה הוא צוחק מההצעה שלו, כי כולם תמיד הסכימו איתו והשאירו אותו לבדו. כריסטיאן חייך חיוך חשף, עיניו סרקו אותו במבט מהיר בעוד שחיוכו קטן. הוא הזכיר לעצמו מי התלמיד שיושב לידו, הוא הזכיר לעצמו שהוא נמצא ליד פריק מגעיל. "בוא נתחיל לעבוד." הוא חזר על מילותיו, הפעם מדגיש כל אחת והביט היישר לתוך העיניים החומות והמפוחדות של הנער שלצידו.
"א-אוקיי.." מלמל לואן בחוסר ברירה.
שניהם רצו רק לסיים את העובדה הזאת כמה שיותר מהר. להחליט על ארץ ולהתחיל לרוץ איתה, אך העבודה הבטיחה להיות ארוכה ומסובכת. הם היו צריכים לחקור על ההיסטוריה שלה לעמוק ולסכם, משהו שנשמע קליל, אך למעשה לא פשוט לביצוע.
