About US / boyXboy

part 28

» אולי נדבר? «

▼

כריסטיאן שכב על המיטה בחדרו, מנסה להעסיקו בעזרת משחקים אקראיים בטלפון ומתעצבן על כל פרסומת שצצה לה. הוא לא יצא מהבית מספר ימים, מחרטט לחבריו שיש לו וירוס. לצערו, רייצ'ל לא קנתה את זה והגיע אליו אתמול בערב, מוציאה ממנו מידע כמו שרק היא יכלה לעשות. הוא סיפר לה על הסיטואציה, על הבחירה שעשה ועל מה שהיה חייב לעשות. היא לא אמרה יותר מדי, רק ליטפה את גבו בעדינות מנחמת. כריסטיאן גם לא היה צריך שיגידו לו יותר מדי. הוא התאהב בפריק חזק מדי, הוא נכנס ללבו עמוק מדי והוא לא יכל לעשות עם זה יותר מדי. בכל הזמן הזה כריסטיאן רק קיווה שלואן יהיה בסדר, שאינו נפגע יותר מדי, שאני פגע בעצמו.

הוריו שוב נסעו לחול, מתנהגים כאילו דבר לא קרה, אבל כריסטיאן ידע שברגע שהנושא יעלה שוב הכל יתפוצץ. הוא ידע שאין לו זכות לדבר, מילה אחת על אהבה חד מינית ואביו מטיס אותו ללמוד ללונדון ואימו תתנהג כאילו שלא אכפת לה בכלל. הוא ידע שהוא חייב להתגבר, חייב להמשיך ולהתקדם, אבל הוא לא יכל, הוא לא מסוגל להיפרד ככה מלואן.

אחותו יצאה מהבית לפני כשעתיים, טוענת שהיא נפגשת עם אריק ומשאירה את כריסטיאן לבד בפעם הראשונה לאחר שהתקרבו. הוא שמח שזה קרה, שהוא ואחותו התקרבו ויצא לו להכיר אותה לעומק בפעם הראשונה בחייו הקצרים. הוא לא ידע שהיילי שיקרה לו ולמעשה נסעה לבית של לואן. לאחר מספר ימים של חפירות על החבר של אחייה היא גילתה לא מעט דברים עליו. אחד מהם היה הוא שכריסטיאן נדפק, כי הוא מאוהב בנער מהחלומות ואפילו אל יכול להיות איתו. היא החליטה שלואן צריך לדעת את האמת, את הסיבה ללמה הם נפרדו ככה והיא ידעה טוב מאוד שכריסטיאן לעולם לא יספר לו. אז היא לקחה את המושכת בידייה ונסעה לספר לו ואפילו דאגה לקחת את לואן בדרך חזרה ולהשתמש בזה שההורים לא בבית.

היילי עצרה את רכבה מול ביתה, אומרת ללואן ללכת לבדו וממלמלת משהו על זה שהיא הפעם באמת נוסעת לאריק. לואן יצאה מרכבה, הולך להפתעתו בצורה מלאת ביטחון אל הבית ונוקש על הדלת מספר פעמים, נושם עמוק. הוא חיכה מספר רגעים עד שהדלת נפתחה ומול עיניו נעמד כריסטיאן המופתע. לואן צמצם את הפער ללא התראה מוקדמת, נושק נשיקה ארוכה לשפתיים הרכות של המקובל ומניח את כפות ידיו על הלחיים שלו. כריסטיאן נשאב לתוך הנשיקה, לא מפספס רגע ומניח את ידיו על האגן של הפריק, מעמיק את הנשיקה עוד יותר. הם עמדו כך דקה ארוכה, חולקים זה עם זה את כל הכאב, הפחד, השמחה והאהבה. כשלואן הרגיש שכבר אין לו אוויר הוא התרחק מעט מהשפתיים של כריסטיאן, נושם בחוסר סדירות שתאמה לנשימתו של המקובל. לואן פקח את עיניו מסתכל לתוך העיניים שהביטו בו ומחייך. "אני אוהב אותך." הוא לוחש, לא מפסיק להסתכל לרגע על הנער שעומד ממש קרוב אליו, כל כך קרוב שהוא יכל להרגיש את הנשימות שלו על שפתיו. כריסטיאן חייך בחזרה, מניח את מצחו על המצח של האחר ומשיב, "גם אני אוהב אותך."