Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» שנתקדם? «
▼
זה כל כך משעשע, יום אחד לואן עוזב את ביתו של המקובל בבכי וכעס שבלתי ניתן לעיכול וביום לאחר מכן הוא לא מסוגל להפסיק לחשוב עליו. לואן הבריז מבית הספר בטענה שאינו מרגיש טוב והוא לא משקר. אימו נתנה לו כדור נגד כאב ראש ועזבה את הבית לעבודה, מבקשת מבנה להתקשר אלייה פעם בשעה. הוא בלע את הכדור, אך ידע שזה לא יתרום להפחתת הכאב. לא כואב לו הראש ולא הבטן ואפילו אין לו חום, כואב לו בלב בצורה שאי אפשר להסביר במילים.
הוא שכב על מיטתו, נזכר באותו לילה שנמחק לכריסטיאן מהזיכרון. "הלב שלי מתחמם לצידך." כך טען כריסטיאן השיכור, אך האם במילים האלו יש טיפה של אמת. מה הוא מרגיש, מה הוא חושב והאם העתיד ורוד, אלו היו שאלות שללואן לא היו תשובות אליהם. הוא תהה האם כריסטיאן חושב עליו, האם משהו מהרגשות האלו הדדי והאם בכלל יכול לקרות ביניהם משהו מעבר לעבודה בהיסטוריה. חבל שלואן לא ידע שכריסטיאן לא מסוגל להתרכז בשיעור ספרות, בוהה במקום הריק של הפריק בזמן שלבו נשרף מדאגות.
אחת התלמידות הקריאה את הסיפור והשאר התנהגו כאילו הם מקשיבים. תלמיד אחד היה עסוק במשחק בטלפון, תלמידה אחרת הייתה עסוקה בלהתכתב עם חבר שלה ולהתעצבן על זה שהוא מצלתם עם בנות אחרות. היו גם שניים שדיברו על פרטים שוליים ועוד שתיים שריכלו ללא סוף. מה שקרה מסביב כריסטיאן היה כל כך שולי לעומת מחשבותיו. הוא בהה במקום הריק של לואן, מתעלם מהתלמידה הקוראת ובכלל מכל סביבתו. הוא היה עסוק במחשבותיו, הוא היה עסוק בלואן ובדאגות אל הנער שהפך את לבו. הוא לא הבין, למה לפתע הפריק המנודה כל כך מעניין אותו, למה הוא הפך לאדם הכי חשוב בחייו ולמה הוא כל כך דואג לו.
כשנשמע צלצול התלמידה הפסיקה לקרוא, המורה אמרה משהו על זה שנמשיך שיעור הבא, אך לאף אחד כבר לא היה אכפת. כל אחד התחיל להתעסק בעיסוקיו ברעש שכלל לא הפריע לכריסטיאן לבהות. "היי," חייכה ג'ס, מתיישבת על מקום הפריק ולוטשת עיניים בתלמיד המקובל. הוא הרים את עיניו אל עינייה הירוקות בעייפות, "תתחדשי." הוא אמר, מסתכל על השרשרת החדשה שענדה על צווארה השזוף יותר מתוך תחושת מחוייבות מאשר רצון. "תודה." היא חייכה עוד יותר, נראה כאילו בכל רגע עומד לקרוס לה החיוך. "אתה הולך היום ליום הולדת של רייצ'ל?" היא שאלה. כריסטיאן קבר את פניו בכפות ידיו בעייפות."לעזאזל, שכחתי מזה.." הוא מלמל לעצמו. מכל המחשבות על לואן הוא שכח מיום הולדתה של אחת החברות היותר טובות שלו שכן מפסיקות לחייך כאשר רואות אותו. ג'ס הייתה רק עוד אחת מהחברות של רייצ'ל אשר לא מפסיק לחייך ולשחק בשיערן מולו. היא הייתה חמודה, אך לא מעניינת יותר מידי. כריסטיאן רק קיווה שהיא לא תתחיל איתו בצורה מוגזמת, תפלרטט או תתחיל לדבר איתו על דברים יותר אינטימיים, אחרת זה יהיה לא נוח בעליל. רייצ'ל הייתה הרבה יותר טובה מכל חברותייה ולעיתים הוא לא הבין מה נערה טובה כל כך עושה עם בנות משעממות כל כך. היא הייתה כייפית, ידעה להשתחרר וליהנות, אך גם לקחת את עצמה בידיים ברגעים קריטיים. לה ולכריסטיאן יש אותו טעם במוזיקה ומן הרגל כזה של השוואת ציונים. כמובן שכאשר הוא שואל אותה כמה קיבלה במקצוע כזה או אחר ישר כל חברותייה קופצות לספר על ציונם גם כן, זה עיצבן אותו, אך הוא שמר את העצבים בפנים.
