Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» ידידי היקר, אנחנו רק התחלנו בכל הכיף. «
▼
"היום מגישים את העבודה." אמר לואן ברייקנות מסוימת. "כן.." מלמל כריסטיאן, עובר על הדפים בפעם האחרונה. שיעור היסטוריה נוסף גרם להם לעצבות לא נעימה ותחושה מוזרה. הם סיימו את עבודתם, מהר יותר משאר הכיתה ולא היה להם עוד מה להוסיף או סיבה להיפגש. עבר חודש מהיום בו המורה להיסטוריה קרא את שמותיהם וקבע כי יעבדו יחד. במשך חודש הם נפגשו מדי יום ועבדו ביחד בביתו של כריסטיאן. בחודש אחד הם צעדו צעדי ענק זה אל זה. זה התחיל משנאה שנבעה מחוסר היכרות והתקדם אל נשיקות ארוכות ברגעים שאף אחד לא רואה אותם.
המורה עבר ליד שולחנם, שולח אליהם חיוך מלא גאווה ומעיין בעבודתם שהודפסה אתמול בצהריים. "כל הכבוד," הוא אמר, מסתכל עליהם בפעם האחרונה לפני שחוזר אל שולחן המורה ומניח שם את העבודה. "אז... זהו זה?" שאל כריסטיאן, מגחך בעצבנות. "כן.." ענה לואן, משפיל את עיניו ומשחק באצבעותיו. הוא שאל את עצמו מה יהיה עכשיו, האם הוא וכריסטיאן ימשיכו ימשיכו לשוחח כך בנעימות או שכאן זה נגמר? הוא תהה לעצמו מה המהלך הבא והאם בכלל כדאי להגיד משהו. "מה עכשיו?" שאל לואן בהיסוס, לא מרים את עיניו בשביל להביט בנער המקובל. "לא יודע.." מלמל כריסטיאן. לרגע הפריק פחד, לרגע הוא חשש שכריסטיאן יעמוד על רגליו, יחזור לשבת במקומו ויתעלם מלואן לנצח, אבל זה היה רק לרגע. "רוצה לבוא לישון אצלי?" שאל המקובל בחיוך, מבטו המופתע של לואן נערם במהירות והוא תהה לעצמו האם כריסטיאן רציני. "אבל... סיימנו את העבודה." מלמל הפריק. "אז?" כריסטיאן הרים גבה. "העבודה קירבה בננו, אבל אני לא רואה שום סיבה שהיא תרחיק בננו." הסביר המקובל בחיוך. לואן חייך חיוך קטן שבקושי נראה על שפתיו, שמח בכל לבו שכאן זה לא נגמר.
*
"מסיבת פיג'מות?" שאל רייאן, תוהה לעצמו האם שמע את חברו הטוב נכון, כי בכל זאת, בקפיטרייה יש הרבה רעש. "כן, כן, מסיבת פיג'מות." הנהן כריסטיאן. "עם לואן?" בירר רייאן את הפרטים הקטנים בהצעתו של כריסטיאן. "האחד והיחיד." חייך כריסטיאן. "אתה מזמין אותי למסיבת פיג'מות עם לואן? אתה לא מעדיף לשבת איתו לבד ולהתמזמז?" רייאן הרים גבה, לא מבין את משמעות ההזמנה ומה יש לו לחפש בין שני אוהבים. "הי, אנחנו לא דביקים כאלה!" נזף בו כריסטיאן. "חוץ מזה אזמין גם את אריק, לא ראיתי אותו מיליון שנה." נשען המקובל על הכיסא, שותה מפחית הקולה שלו. "אריק? מה אתה צריך אישור לזוגיות?" צחקק רייאן גורם לחברו לגלגל עיניים. "חוץ מזה אם אתה מזמין את אריק אז אני מזמין את טרוי." קבע רייאן בחיוך ממזרי, גורם להבעת פניו של כריסטיאן להשתנה לכועסת. "מה? זה שרבת איתו פעם מכות לא אומר שאתם לא חברים." הוא משך בכתפיו. "להזכירך אחרי שרבנו מכות הוא גם עבר בית ספר ומאז לא שמעתי ממנו." הזכיר כריסטיאן. "לא רוצה שהוא יהיה אצלי בבית ובכלל, לואן לא אמור להכיר אנשים אלימים כמוהו." הוא הוסיף.
"בסדר, בסדר, אבל אני מזמין את ויליאם." קבע רייאן, לא מוותר על עוד אדם במסיבת הפיג'מות הקטנה שיערכו בשישי בערב. "מה נזכרת בויליאם עכשיו?" שאל כריסטיאן. "בוא נגיד שמאז שהתחלת להידבק לתחת של לואן אני התחלתי לצאת לבלות עם אנשים אחרים ואחד מהם זה ויליאם." הסביר רייאן. "סבבה," נאנח כריסטיאן בחוסר ברירה. "אבל שלא יעשה בעיות."
"מי לא יעשה בעיות?" התיישבה רייצ'ל לצד רייאן, נכנסת לשיחה בצורה ספונטנית. "ויליאם." ענה רייאן בקצרה. מילותיה צפו בראשו של כריסטיאן, אך הוא מיהר להעיף את המחשבות הרעות מראשו. הכל בסדר, הכל יהיה בסדר. "מתכננים משהו עם ויליאם ולא מזמינים אותי?" שאלה רייצ'ל בהלם ילדותי. "מסיבת פיג'מות," אמר כריסטיאן. "רוצה לישון עם עוד חמישה בנים אצלי בבית?" הוא שאל בגיחוך. "איכס, לא." ענתה רייצ'ל בפרצוף נגעל. "מה לי ולריכולים הגבריים שלכם." היא הוסיפה. כריסטיאן שמח ששיחתם כאילו ונשכחה, כי לא רצה לריב עם חברתו הטובה. הוא שמח ששניהם מתנהגים כאילו ושיחתם לא התרחשה, כאילו שחתמו על הסכם שבו לא מדברים על זה יותר. "אבל יופי לכם שאתם מזמינים את ויליאם, מי עוד בא?" היא שאלה בסקרנות, משלבת את ידייה על החזה ומסתכלת על זוג הבנים. "לואן ואריק." ענה רייאן. "אריק? אתה אתה צריך אישור ממנו לצאת עם לואן?" צחקה רייצ'ל וכריסטיאן גלגל עיניים בעצבנות קלה. "לא, אני לא צריך אישור מאף אחד, אני פשוט רוצה להזמין חבר טוב." הוא טען. "במקרה החבר הזה גדול ממך בשנתיים, שכן שלך, מכיר טוב את ההורים שלך ובן הזוג של אחותך הגדולה. במקרה אתה גם לוקח ממנו טיפים לכל הקשור לחיים, רק במקרה הא?" אמר רייאן, גורם לרייצ'ל לצחקק. "רק במקרה." קבע כריסטיאן.
זה לא שאריק היה צריך לאשר את לואן, הוא פשוט רצה לשמוע את דעתו על הנער העדין אשר הפך את לבו וגרם לו להשתגע. הוא הכיר את אריק מאז שהיה בן עשר והוא זוכר ממנו רק דברים טובים. בחור טוב, רציני, דעתן, אחד שאפשר לשבת איתו לשיחות ארוכות בלי להשתעמם לרגע. עד לא ממזמן הוא התחיל לצאת עם אחותו הגדולה של כריסטיאן, מה שגרם להם רק להתקרב יותר. הוא רצה לדעת מה האדם האחראי בחייו של כריסטיאן חושב על אהבתו ואם אריק יאהב את לואן, אז דבר לא לא יעצור אותו מלהתחיל עם הפריק זוגיות רשמית.
*
כריסטיאן חזר לביתו בשעות אחר הצהריים, מופתע לראות את זוג הוריו בבית, כי שניהם עובדים עד השעות הקטנות של הבית. אימו ואביו זוג קרייריסטים ולעיתים כריסטיאן לא הבין למה טרחו להביא שני ילדים לעולם ותמיד היה מופתע כשהם היו חוזרים יותר מוקדם ממנו הבית. "היי," הוא אמר בקצרה, רואה את אביו מתקין משהו לצד הטלוויזיה בסלון ואת אימו יושבת על הספה, שותה קפה בנוחות. "היי כריס," אימו חייכה. "למה אתם כאן כל כך מוקדם?" הוא שאל בסקרנות את אימו, תוהה לעצמו למה אביו נוגע באקס בוקס שלו. "חושדים שהמנקה שלנו גנבת." ענתה אימו בקצרה. "גברת ספילברג? אין סיכוי." לא האמין כריסטיאן. "רק חושדים, מתוק. פשוט בזמן האחרון נעלמים לנו כל מיני דברים, אז אביך המדהים הציע להתקין מצלמה בסלון ובחדר שלנו בשביל לראות מה קורה כאן." היא הסבירה. "אוקיי," הנהן הנער. "אתם לא ישנים כאן בשישי, נכון?" הוא העביר נושא, מברר את הדברים שנראו לו חשובים באמת. "נשארים ללון אצל חברים, למה?" שאלה אימו, לוגמת מכוס הקפה שלה ומביטה בבנה בסקרנות. "מסיבת פיג'מות." אמר כריסטיאן בקצרה. אימו הנהנה וזה הספיק בשביל להבין שהבית הזה יהיה שלו לסוף השבוע והוא הולך להשתמש בזה ולהפוך את שישי בערב לאחד הערבים הטובים ביותר בחייו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
אמג פרק 20 TT ואני לא מצליחה להתרגל לעובדה שאתם כל כך הרבה, אפילו שיש כאלה שיגידו שמעל מאה הצבעות לפרק זה לא הרבה אבל בשבילי זה מלא מלא, אז תודה תודה.
