Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» למה לחיות אחר כך כשאפשר לחיות עכשיו? «
▼
רייצ'ל הייתה מוכנה לחגוג את יום הולדתה ה-18. הכל היה מוכן ומאורגן, המקום היה מקושט, האוכל התבשל על המחבת ורק נותר לחכות לאורחים שהזמינה. טוב, היא לא הזמינה את כולם. בת דודתה הודיע היום שלא תיגע ליום הולדתה עקב חום גבוהה ושעה לאחר מכן כריסטיאן התקשר אלייה בבקשה להביא את הפריק של בית הספר ליום הולדתה. רייצ'ל לא הכירה אותו, רק שמעה עליו מתוך שמועות, אך לא הבינה מה הוא מחפש עם הנער הזה. מתוך סקרנות בלבד היא הסכימה לזה, היא גם אף פעם לא הייתה נגד להכיר חברים חדשים ככה שלא היה לה דבר נגד לואן. מה שכן היא תמיד שמעה שהנער לובש רק שחור, עם פירסינג בשפה התחתונה ושיער כהה שמסתיר מעט את עיניו. היא לא הבינה מה כריטסיאן מחפש בנער הזה ומה כבר מצא בו, אבל אם היא כבר מסכימה לזה, אז שלפחות תהנה לראות את הילד הדיכאוני לבוש בלבן.
ידיו של לואן היו רטובות מזיעה, פניו התחממו וצמרמורות עברו בגופו מידי פעם והכל בגלל לחץ. הוא היה מוכן לערב, לבוש במכופתרת לבנה ומכנסי ג'ינס כחולים עם קרעים קטנים. כריסטיאן אפילו מצא לו נעליים סגורות בצבע אפור בהיר. הוא בחן את עצמו בפעם המיליון במראה, מסתכל על שיערו שכבר לא נח ברישול על מצחו, אלא היה מסורק לאחור ומסודר בצורה עדינה. כריסטיאן השקיע במראו, ללא ספק. כל כך השקיע שלואן בקושי זיהה את עצמו במראה.
"אתה בטוח שאני לא נראה כמו מפגר?" שאל לואן בפעם המאה את כריסטיאן שהסתובב בביתו כאילו והיה הבית שלו. "בטוח." ענה המקובל כמו תמיד. "תפסיק עם הלחץ, אתה נראה אש." חייך אליו כריסטיאן. "אש?" לואן לא הבין. "אש." כריסטיאן חזר על עצמו תופח על כתף חברו, "סבבה לך שרייאן יביא לי בגדים וניסה על הרכב שלו?" הוא שאל ולואן הנהן, נותן אישור לכריסטיאן לצלצל לרייאן ולקבוע איתו. לואן הסתכל על עצמו במראה פעם נוספות, תוהה האם כדאי לו בכלל ללכת. לא, הוא לא יכל להבריז עכשיו אחרי כל ההשקעה הזו. דלת הכניסה נפתחה ופפתחה נעמדה אימו, תופסת את בנה עומד במסדרון ביתו מול המראה הגדולה ובוחן את עצמו. לואן שם לב לאימו פעורת העיניים, תוהה מה לעשות עכשיו. הוא שכח לספר לה על מסיבת יום ההולדת ושכח להגיד לה שכריסטיאן נמצא בביתו. "לכבוד מה?" היא שאלה, מורידה את מעילה בכניסה ותולה אותו על וו, בוחנת את בנה הצעיר לבוש בבגדים בהירים. "שלום אימא של לואן!" לפתע במסדרון צץ כריסטיאן, מחייך אל הגברת כאילו אין מחר. "אז אתה החבר החדש?" היא שאלה בחיוך קל, לוחצת את ידו של הנער והוא מהנהן,"בכבודי ובעצמי." אמר כריסטיאן. אימא של לואן סורקת את החבר החדש מכף רגל ועד ראש ואז מסתכלת על לואן. "לאן אתם?" היא שואלת. "ליום הולדת של חברה." אמר כריסטיאן במהירות. העיניים שלה נפערות קלות בהלם, מסתכלות על בנה בתהייה והיא רק שואלת את עצמה מה פספסה בחייו. "סליחה שלא אמרתי קודם." לואן התנצל והשפיל את מבטו לרצפה. "תדאגו לא לחזור מאוחר, לא לשתות ולא לעשן." אלו היו מילותיה לפני שהלכה למטבח לשתות כוס מים. "אימא חמודה יש לך." חייך כריסטיאן. "מדהימה אותי כל פעם מחדש.." מלמל לואן, מופתע מתגובתה של אימו.
