Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» זה שאני מתעסק בך ללא סוף לא אומר שאני מאוהב בך. «
▼
לאחר אותו יום לא קרה הרבה. לואן התעקש שכריסטיאן יעזוב לפני שאימו תגיע והוא עזב, אך הבטיח לחזור. מאותו יום התחושה בבית הספר נעשתה יותר מתוחה בשביל כריסטיאן. הוא התחיל לשים לב לדרך בה החברה מקבלת את לואן והרגיש נורא עם עצמו. אנשים הסתכלו עליו כעל משהו מוזר, בדיוק כמו שכריסטיאן הסתכל עליו בעבר, אך למזלו עיניו נפתחו לרווחה והוא הבטיח לעצמו לא לעשות את זה יותר. לואן הוא קודם כל בן אדם וזה מה שעניין את כריסטיאן. העבודה התקדמה בצורה יעילה והשניים מצאו את עצמם עוקפים את שאר הזוגות ועובדים במקצועיות על החומר. במובן מסוים העבודה אפילו נעשתה מהנה בשביל השניים.
לואן הפסיק לרעוד מכל צעד שכריסטיאן עשה לכיוונו, מרגיש יותר בטיחות לצד האחר, אך עדיין לא נותן בו אמון. העבודה שכריסטיאן דו- פרצופי שכנה בקרקעית מוחו, לא נותנת לו מנוחה ולא מרשה לו להפוך לחבר של כריסטיאן. ובכלל, למה שכריסטיאן ירצה להיות חבר של לואן. במקום מסוים הוא חשב שברגע שהעבודה תגמר - כל היושר שהריווחו השניים יעלם, כריסטיאן ימשיך לבלות עם חבריו ולואן ימשיך להשתלב עם עצמו. לואן חשש מזה ולפעמים לא האמין לעצמו, הוא חושש לאבד את המקובל של השכבה. עם כל האווירה החמה בין השניים, הם עדיין לא התקרבו זה לזה מספיק. את צעד ההכרות עברו ללא קשיים, אך מעבר לזה הם לא המשיכו. הם לא פנו זה לזה בהפסקות, לרוב לא דברו על נושאים שאינם קשורים לעבודתם ולא יצרו קשר רב זה עם זה. הם באמת היו חברים לעבודה - חברים, אך רק בשביל עבודתם בהיסטוריה.
עם כל זה, החשיבות של לואן בחייו של כריסטיאן רק עלתה. הוא הביט בברונטי בשיעורים, דאג לו כאשר לא הגיע לבית הספר והעביר נושא בכל פעם שהתחילו ריכולים עליו. כריסטיאן הרגיש ריחוק מסוים מלואן, כאילו שלא משנה כמה ינסה להתקרב הפריק עדיין יהיה רחוק ממנו. הוא ניסה להבין את מצבו של לואן, להבין למה אינו רוצה בחברתו ולהבין את עצמו, כי למה פתאום כל עולמו סובב סביב נער פריקי שכל בית הספר לא סובל?
בערב גשום אחד כריסטיאן שכן בחדר של רייאן. זה היה עוד ערב ששני החברים הכי טובים בזבזו על שטויות. לאף אחד מהם לא היה אכפת מהמבחן בספרות שייתקים מחר והדבר היחיד שעניין אותם היא המסיבה מחר בערב באחד המועדונים בעיר. טוב, לפחות כך חשב רייאן כאשר הביט על כריסטיאן שבהה בנקודה אקראית בקיר. רייאן לעולם לא יכל לדמיין שלחברו הטוב יהיה קשר לפריק שאף אחד לא סבל. "אתה חיי?" רייאן שאל, אך כאשר לא קיבל תשובה לשאלתו הוא זרק חפץ אקראי על כריסטיאן. "אאוץ'!" נרתע כריסטיאן, מביט על חברו בחוסר הבנה. "למה זרקת עליי עט? יכולת להוציא לי עיין!" הוא התעצבן. "למה אתה מתעלם ממני! יכולתי לקפוץ מהחלון ולא היית שם לב!" רייאן החזיר לו באותו הטון. "סליחה... יותר מתי מחשבות." מלמל כריסטיאן, נאנח בכבדות ומקלל את עצמו על זה שלא מפסיק לחשוב על לואן. "מה יש לך בזמן האחרון? הולך באמצע המסיבה, בוהה ללא סוף ולא מרוכז, מה קורה איתך?" רייאן התחיל לברר. כריסטיאן לא העלה בדעתו שהתנהגותו יכולה להשתנות בעקבות מחשבות מרובות על הפריק, אך אם לחשוב על זה הוא באמת היה עסוק רוב השבוע בבהייה.
"סתם, חושב, אסור לבן אדם לחשוב?!" התעצבן כריסטיאן מהחטטנות של חברו. "ממתי אתה בכלל חושב?!" החזיר לו רייאן. "מאז שהפריק הזה התחיל לשגע לי את השכל!" פלט כריסטיאן סוגר את פיו רגע לאחר מכן. פיו הפעור של רייאן דיבר בעד עצמו, הוא היה בהלם מוחלט. לראשונה שכריסטיאן מתוודה בכך שמחשבותיו עסוקות בלואן וזה גרם לו לחשוש מתגובתו של חברו הטוב. לא היה לו מושג מה רייאן יענה והאם בכלל ירצה לדבר איתו אחרי זה. "שמע.." מלמל חברו. כריסטיאן בלע את רוקו בכבדות, משפיל את מבטו לרצפת הפרקט ומשחק באצבעותיו. הוא לא התכוון להגיד דבר, אך המילים התגלגלו בעצמם מתוך פיו הגדול. "אם עברת צד ונדלקת קשות בבן אין לי בעיה, אבל אתה בטוח שהפריק הזה באמת כזה טוב?" רייאן הרים גבות, גורם לחברו הטוב להרים את העט מרצפה ולזרוק אותו עליו בחזרה. "מה זה השטיות האלו?!" צעק כריסטיאן מופתע מהתגובה של חברו. אם יש משהו שהוא לא ציפה לו זה שרייאן יחשוב שהוא הומו. "תקשיב, זה בסדר כל אחד וטעמו האישי אין סיבה להתבייש." אמר רייאן מחניק צחוק שעומד להתפרץ בכל רגע. "לך לעזאזל.." מלמל המקובל, מוותר על הסברים ומשפטים ארוכים של, "עשר סיבות שאני לא מאוהב בלואן אלא רק מסתבך איתו."
*
"אז היחסים עם הנער המקובל שלנו התקדמו?" חייך יונתן, שמח לשמוע מלואן על מה שקרה לו עם כריסטיאן במשך השבוע האחרון. החיוכים הבקושי נראים שלואן העלה בכל פעם ששמע את שמו של המקובל חממו את לבו של הפסיכולוג והראו לו על התקדמות. לואן נפתח וכל זה בזכות איזה נער מקובל שלא סבל עד לפני שבוע. "הוא אחלה, אבל צריך לזכור שגם דו- פרצופי," ענה לואן. "אני אף פעם לא יכול להיות בטוח אם הוא דובר אמת ובכלל לא יצא לנו לדבר כל כך מעבר לפעם ההיא שהוא ישן אצלי." הוא הסביר. "אבל זה כבר משהו!" עידד הפסיכולוג. "תתקרבו אט- אט ובוף תמצא את עצמך החבר הכי טוב שלו!" הוא חייך חיוך חושף שיניים.
"יש לו כבר חבר הכי טוב ואני בספק שאוכל לצמצם את הפער." התוודה לואן. "חוץ מזה כאשר העבודה תגמר הכל יחזור לשגרה ורוב הסיכויים שהוא יתנהג כאילו דבר לא קרה." הוא השפיל את מבטו, מרגיש צביטה קטנה בלב ואכזבה. "תנסה, לואן." ביקש יונתן, גורם לאחר להרים את ראשו ולהביט בו בתהייה. "תנסה להתקרב אליו עוד לפני שהעבודה תגמר, תנסה להיפתח בפניו, תנסה להסתכל עליו לא כעל מקובל אלא כעל בן אדם. יש לך אפשרות לרכוש חברים, תשמש בה!"
"לא, הוא יפגע בי." סירב לואן להצעה של הפסיכולוג."פגעו בי מספיק אנשים, אני לא רוצה עוד." הוא הביט בו במבט מתחנן ומלא כאב, מעביר בראשו את כל הרגעים הנוראיים שגרמו לו להגיע למצב בו נמצא היום. "אני לא מכיר את כריסטיאן, אבל אני רואה את הנצוצות שיש לך בעיניים כשאתה מדבר עליו." הרגיע יונתן. "תנסה, לואן." הוא חזר על דבריו. "תנסה לשנות את החיים שלך."
~~~~~~~
אני לא מבינה למה פתאום יש כל כך הרבה קוראים לספר הזה .^. כאילו זה לא נחשב להרבה, אבל בשבילי זה מלא מלא מלא אנשים חדשים. אז שלום לכם, נהנים מהספר עד כה? 3:
