קטארי חסר החרב

2- קטארי חסר החרב

"איסאסר למי מדוק."

"רייק."

"מדוק קלטיף לו ראס."

"רייק."

שמעתי את הקולות מבעד לערפל השינה שעדיין עטף את מוחי, הם נשמעו כמו איש ואישה שמתווכחים בניהם בשפה שלא הכרתי. האישה משגרת האשמות בכעס והאיש רק חוזר על אותה התשובה עוד פעם ועוד פעם

"לריי מישלם תיתרס."

"רייק."

ואז בקול שקט יותר הקול הנשי אמר, "לחיך מדוק צמיי פעט."

והקול הגברי היסס קצת לפני שהשיב את התשובה הקבועה שלו "רייק."

פתחתי את עיניי וראיתי מולי את מקורות הקולות. גבר בעל רטייה על עינו השמאלית ושער שחור עם רמזים לשערות שיבה ולידו אישה שחורת עור ובעלת שער מתולתל ארוך. הסתכלתי סביבי, הייתי בתוך מה שנראה כמו עגלה הנמשכת על ידי סוסים שלא נמצאת בתנועה כרגע. האישה שחורת העור הבחינה שאני ער קודם, ואמרה במבטא קל. "קטג'ק, המדוק ער"

הגבר הפנה אליי את מבטו וחייך, "שלום לך."

לא עניתי,

האישה פנתה אליי הפעם, "מה קרה מדוק? ספר לנו מה קרה לך."

לא עניתי.

"יש לך שם מדוק?" היא המשיכה לתשאל אותי, אחרי שהבינה שאני לא מעוניין לענות על השאלות שלה פנתה עוד פעם אל הגבר "למי סאים?"

הגבר הנהן והביט בי בעינו האחת, "אתה מבין אותי מדוק?"

הנהנתי לאט בראשי.

"הוא לא מפגר טימה, אל תדברי שטויות." האישה נראתה מודאגת ממשהו אבל הגבר המשיך, "שלום לך מדוק, אני קטג'ק וזאתי אשתי טימה. איך קוראים לך?" הוא לחש אלי את המילים בעדינות ובאיטיות.

לא עניתי,

הגבר נאנח "טוב, אני.... נראה לי שאני מבין..."

"יש לך משפחה או בית לחזור אליהם מדוק?" הוא שאל אותי. השרפה עלתה למוחי, האיש בשחור וחרבו נוטפת הדם, גופתה של ג'ול שוכבת מול החווה הבוערת. נדתי בראשי לאט לשלילה.

קטג'ק המשיך, "תרצה להסתובב אתנו לקצת זמן?"

לא עניתי, חשבתי לעצמי שאני צריך למצוא את דרכי אל העיר, אל איגריד. שכחתי לגמרי מסבי ומסבתי שגרו בעיר, הטראומה מהאירוע כנראה השפיע על תהליכי החשיבה שלי.

קטג'ק נאנח, "מדוק תקשיב... אנחנו באמצע שום מקום, העיר הכי קרובה היא לוחט וגם היא במרחק שלושים קילומטרים מפה ובקושי אפשר לקרוא לה עיר. מהכיוון שאתה הגעת ממנו אין כלום גם אם אתה רוכב לשם יומיים על סוס. אין לי מושג איך הגעת כל כך רחוק לבדך ובלי שום אספקה אבל אני חושב שלבוא אתנו היא האפשרות הכי טובה שלך."