הראש שלי פעם בכאב, לא יכולתי אפילו לפתוח את העיניים שלי. הזיכרון שלי מעורפל, אני לא זוכר מה קרה או איפה אני.
פתחתי את עיניי בזהירות, אור חלש של שמש סינוור אותי. שכבתי במיטה, והראש שלי המשיך לכאוב.
זו הייתה מיטה ממש נוחה, היא הייתה רכה ונעימה וחיממה את הגב שלי.
מיטה? בספינה?
אני בספינה?
ירדתי מהספינה?
אני לא זוכר.
ואז הבנתי והפנים שלי החווירו, לא ירדתי מהספינה ועל הספינה הייתה רק מיטה אחת. סובבתי את ראשי באיטיות וכמעט נפלטה מפי זעקת אימה כשראיתי את גופה הערום של הקפטן שוכב לידי במיטה.
אלכוהול.
שיט.
זה גם למה כאב לי הראש ולא יכולתי להיזכר איפה אני או מה קרה, שתיתי עם המלחים. וכנראה שגם הקפטן וגם אני שתינו קצת יותר מידי.
הבטתי קפטן, הפטמות שלה היו כהות ושדיה היו שופעים.
היא יפה.
נכון.
איך אני יוצא מזה?
יצאתי מהמיטה בשקט, אני צריך להמר שהקפטן לא תנטור לי טינה על זה.
לבשתי את המכנסיים שלי שהיו מוטלים על הרצפה ויצאתי אל הסיפון.
רק מלחים בודדים היו על הסיפון וגם הם לא שמו לב אלי כשיצאתי בהתגנבות מחדרה של הקפטן, רק וויל ראה אותי וקרץ אלי עם חיוך מעודד.
נשענתי על המעקה של הספינה וחשבתי, איך לעזאזל אני אתמודד עם הקפטן אם היא תכעס עלי שניצלתי אותה כשהיא הייתה שיכורה?
אבל גם אני הייתי שיכור.
ואני אפילו לא זוכר מה קרה.
יכול להיות שהיא ניצלה אותי?
אף אחד לא יאמין לזה...
אולי היא לא תכעס?
ומה אם היא כן? מה אני אמור לעשות?
לשחות ליבשה?
הירח מספיק מלא הלילה בשביל שאני אצליח לעשות משהו כזה אבל אם הירח יהיה ריק כשהיא תחליט לזרוק אותי מהסיפון...
אני אטבע...
בהיתי במים שנעו בעצלתיים מסביב לספינה.
ההשתקפות שלי בהתה בי בחזרה, אבל משהו הפריע לי בעין.
ההשתקפות...
השער....
הוא לא שחור....
הוא גם לא בלונדיני...
הוא...
לבן?
YOU ARE READING
קטארי חסר החרב
Fantasyביום אחד הוא איבד הכול, החווה שלו נשרפה עם כל המשפחה שלו בתוכה והוא מאבד את דרכו בחשכה רק כדי להימצא על ידי חבורה של ציידי מפלצות שטוענים שהוא אוחז במשהו הידוע כ"ברכת הנחש". ארי הוא אדם אחד אבל הוא גם שלושה, נער החווה הפשוט בעל השער הצהוב כקש, צייד...
