ירדתי מההר בו גרתי עם ליטיה בכמעט ארבע שנים האחרונות ופניתי אל לטקיץ פעם נוספת.
כשהגעתי הנוכחות של העיר הממה אותי, המון האנשים והריחות, כל האוכל והשפע.
במשך ארבע שנים ארוכות לא ראיתי אף אחד חוץ מליטיה והיא אפילו לא הייתה אנושית, כל האינטראקציה הפתאומית הזאת הכניסה אותי להלם.
אחרי שהתאוששתי מהחזרה לציוויליזציה שמתי לב שכאשר אני הולך ברחוב אנשים מתרחקים ממני ומדי פעם חלק מהם הגניבו אלי מבטים של גועל ורחמים. אז עשיתי את מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן, הסתכלתי על עצמי, והאמת... הייתי מטונף. ליטיה מעולם לא העירה לי על הבגדים הקרועים או השער הסבוך אבל עכשיו כשהייתי בחברת אנשים הם בטח חשבו שאני קבצן או משוגע, נאנחתי במעמקי ראשי.
התחלתי את הטיפוח העצמי שלי בנהר מחוץ לעיר ושטפתי את עצמי בו, לאחר שיצאתי מהמים והתיישבתי כראוי זימנתי את טיאיגריד לידי בצורת הסכין הנראית שלה וגזזתי את שערי השחור כעורב כך שלא נראיתי כמו קבצן. הבעיה היחידה הייתה הבגדים שלי הם היו משופשפים וקרועים מהאימונים האינטנסיביים עם ליטיה. הוצאתי מתיקי את המחט שקיבלתי מקטריזה, היא הייתה מיועדת לתפור אנשים ובשר אבל זה יצטרך להספיק לעכשיו, עמדתי לתפור את החולצה שלי כשרעיון חדש עלה במוחי, החזרתי את המחט המעוקלת לתיקי וריכזתי את מחשבתי. ראיתי ברוחי את התבנית החדשה שאני רוצה ליצור והזרמתי את טיאיגריד לתוכה, בסוף התהליך החזקתי בידי מחט תפירה מהאיכות הגבוהה ביותר.
ברגע שאני יוצר תבנית חדשה לטיאיגריד אני יכול לזמן את הצורה הזאת בקלות רבה הרבה יותר, רק בפעם הראשונה בה אני מזמן כל צורה עליי ליצור לה תבנית חדשה כמו שעשיתי עכשיו.
בזמן שתפרתי את החורים בבגדי מחשבה חדשה עלתה בראשי, אם אני מסוגל להפוך את טיאיגריד למחט תפירה האם מחט יכולה להיחשב כנשק? האם אני אוכל להחזיק מחט נוספת? אבל העובדה היא שכבר החזקתי במחט לפני כמה רגעים וטיאיגריד עדיין נענתה לזימון שלי. אם כך מה נחשב כלי נשק ומה לא? האם אוכל להשתמש בסכין אכילה? ואם מישהו דוקר אותי בנשק והוא נשאר נעוץ בי האם זה נחשב שאני נושא אותו? הייתי צריך לשאול את ליטיה את הדברים האלה לפני שעזבתי אבל עכשיו זה כנראה כבר מאוחר מידי. קשה לי להאמין שהיא תקבל אותי שוב, אם אני בכלל אצליח למצוא אותה.
כשסיימתי את מלאכת התפירה לבשתי את בגדי המוטלאים ונכנסתי חזרה אל העיר, אומנם עדיין לא נראיתי משהו אבל עדיף שיחשבו שאני סתם עני מאשר משוגע לא?
עדיין היו לי המטבעות שלקחתי לפני שיצאתי אל ההרים אז קניתי לי חליפת בגדים מכובד יותר ולבשתי אותה, עכשיו יכולתי להסתובב בנוחות ברחוב בלי שאנשים ינעצו בי מבטים.
קניתי גם פשטידת בשר מרוכל שהסתובב עם עגלתו ואכלתי אותה בזמן שאני הולך ברחוב וחושב לעצמי. כסף הוא לא דאגה כל עוד יש לי את המכתב מהמלך שכלל שני מסמכים, אחד שאישר את הזהות שלי והודיע שאני מקושר בצורה כלשהי גם אם מרוחקת לאנשים שהמלך רוצה בטובתם וגם מסמך המאפשר לכל אחד מהלהקה של קטג'ק למשוך כסף מהבנק המלכותי, בנוסף בחפצי הדלים היו לי קרן הדרקון הסגולה ששמרתי כקמע כל השנים האלו, מד שמיים אפור ושבור, חליפת בגדים משופשפת והערכה הרפואית שלי. נראה לי שאני אוכל להסתדר בעולם עם כל החפצים האלה חשבתי לעצמי בעודי נכנס לפונדק שנראה מכובד מספיק בשביל הסטנדרטים הנמוכים שלי אחרי שהייה בהרים במשך שנים.
YOU ARE READING
קטארי חסר החרב
Fantasíaביום אחד הוא איבד הכול, החווה שלו נשרפה עם כל המשפחה שלו בתוכה והוא מאבד את דרכו בחשכה רק כדי להימצא על ידי חבורה של ציידי מפלצות שטוענים שהוא אוחז במשהו הידוע כ"ברכת הנחש". ארי הוא אדם אחד אבל הוא גם שלושה, נער החווה הפשוט בעל השער הצהוב כקש, צייד...
