לקחו לי שבועות להגיע לעיר הכי צפונית במפה, היה לה השם הכי מוזר ששמעתי בחיים שלי, "לטקיץ." ןהיא שכנה למרגלות אזור הררי בשקע נהר וסביבה היו רק שדות חקלאיים ומישורים חסרי עצים.
לקח לי שבוע נוסף בו שהיתי בעיר ללקט מספיק שמועות על המאגיט לפני שיצאתי לחפש אותם בהרים.
לאחר השבוע בו ליקטתי שמועות ניגשתי אל סניף הבנק המלכותי והראיתי להם את המכתב שלי מהמלך, בפנים מלאות פליאה הפקיד הוציא מהכספת עשרים זהובים והניח אותם בידי. חייכתי אליו חיוך קטן ויודע דבר ויצאתי לדרכי אל ההרים. הסתובבתי שם במשך שבועיים, משיג אוכל בעזרת מיומנויות הציד והליקוט שקטלרן לימד אותי.
יום אחד שבועיים מאוחר יותר טיפסתי במדרונות אחד ההרים כשהתחיל לרדת גשם, נאנחתי. לא היה לי מחסה מתאים אז אצטרך לחפש מקום לבלות בו עד שהגשם יגמר. לאחר כמה דקות מצאתי מערה שנראתה חמה ולא שורצת זאבים או דובים בשנת חורף ונכנסתי אליה, הנחתי את תרמילי על קיר המערה, נשענתי עליו ונרדמתי כדי להעביר את הזמן עד שהגשם יחלוף. התעוררתי לתחושת סכין צמודה לגרוני ולקול אישה מלכסס בלחש באוזני.
"מה נושא ברכת הנחש מחפש במערה שלי."
בלעתי את רוקי, ידעתי שהמאגיט היו יצורי נחשיים והקול שלה התאים לתיאור שנתנו לי העירוניים בלטקיץ, "האם את מהמאגיט?" שאלתי בקול שקט, נזהר שלא לזוז כנגד הלהב הצמוד לגרוני.
"אכן מהמאגיט אני באה. עכשיו, ענה לי על שאלתי. מה מחפש נושא ברכת הנחש בביתי?"
"האם תוכלי להוביל אותי אל זמר הקרב שלכם?"
היא השתתקה לרגע, "מדוע שתרצה לפגוש בזמר הקרב של המאגיט?" היא לחששה באוזני בקולה המלכסס.
"אני מחפש אותו על מנת לבקש ממנו שילמד אותי."
היא הוריד את הסכין מצווארי והושטתי את ידי לשפשף את הנקודה בה היא לחצה אותה, סובבתי את ראשי להביט בה וראיתי אותה קמה מכריעתה מאחורי, אישה גבוהה בגיל העמידה בעל שער חום אסוף בזנב סוס, גפיים ארוכות ושרירים מוצקים, חולצה ומכנסיים ירוקים כהים ופשוטים. גופה נראה אנושי לחלוטין והדבר היחיד שהעיד על היותה בת גזע אחר היו עיניה, הקרניות היו בגוון אפור שכמעט והיה כסוף והאישונים היו מאורכים וצרים כמו העיניים של הזוחלים.
היא פנתה אלי, "הוא לא ייקח כל אחד כתלמיד שלו, אפילו אם אתה נושא את ברכת הנחש. אתה תצטרך להביא לו הוכחה שאתה ראוי להיות תלמיד שלו." הנהנתי בראשי, "איזו מין הוכחה?" שאלתי אותה.
"בוא ואראה לך."
היא פנתה כבר מחוץ למערה. בזמן שישנתי הגשם פסק ועכשיו ההר היה רענן והדיף ריח של צמחיה.
הלכנו כמה שעות עד שהגענו לקצה צוק ממנו היא הצביע לכיוון מטה. "תביא לו חתיכת עור בגודל כף ידך מאחד מאלה." ראיתי על מה היא הצביע ישר, שלושה מפלצות ענק מכוסות באבן אפורה התהלכו להם וליחכו עשב. בזמן שהסתכלתי ראיתי לוח אבן ענק נופל מכתפו של אחד ומעלה אבק כשפגע ברצפה ומשאיר את כתפו של היצור חשופה. ואז היצור הענק רץ והתנגש במדרון ההר, כשהוא נפרד מהמדרון לוח אבן חדש היה מחובר לכתפו ובהר היה חור איפה שהסלע פעם היה שלם. הנהנתי בראשי אליה ופניתי למשימה שהטילה עלי.
YOU ARE READING
קטארי חסר החרב
Fantasiביום אחד הוא איבד הכול, החווה שלו נשרפה עם כל המשפחה שלו בתוכה והוא מאבד את דרכו בחשכה רק כדי להימצא על ידי חבורה של ציידי מפלצות שטוענים שהוא אוחז במשהו הידוע כ"ברכת הנחש". ארי הוא אדם אחד אבל הוא גם שלושה, נער החווה הפשוט בעל השער הצהוב כקש, צייד...
