שלום לכולם, אתמול בגלל החג עלו שני פרקים - אתם מוזמנים לקרוא אותם ;)
שתהיה לכם קריאה מהנה~
***
לוי
היא לא ענתה לשום שיחה שלי. היא לא דיברה איתי, או אפילו הסתכלה עליי בשבועיים האחרונים הללו. ובכל פעם שהגעתי לשער האוניברסיטה, היא חלפה על פניי כאילו שגם לא הייתי שם. וזה התחיל כבר לעצבן אותי. זה לא ששיקרתי לה בקשר לגיל שלי. זה לא שלקחתי ונישקתי אותה בכוח בתחנה ההיא, למרות שפאקינג רציתי.
זין, אני רציתי יותר מסתם לנשק אותה. אני רציתי משהו עמוק יותר, חזק יותר ממה שהיא העזה לתת לי ברגע ההוא. אני רציתי ללקק ולגעת בכל קצוות גופה. רציתי להיכנס לתוכה ולא לצאת עד שהיא תזעק את השם שלי. אני רציתי מעבר לזה; רציתי את הנפש שלה והחיוך הזה שלה עליי. פאק, אני רציתי אותה בכל דרך אפשרית וידעתי שלא יכולתי לקבל אותה.
"אינעל-אבוק', אחי... מה נסגר!" שמעתי מהצד השני ועצרתי בעת מעשיי. התנשמתי והתנשפתי מבעד לליבי המשתולל. זיעה נטפה על פניי וקיררה את עורי הלוהט. "אתה עומד לקרוע את השק המזויין, כמו פאקינג קפטן אמריקה."
קולו המגוחך של אורן התנוסס בציניות, אך בחרתי להתעלם ממנו. לקחתי נשימה נוספת וכיוונתי את אגרופיי וזעמי על השק. לא יכולתי לכעוס, לא רציתי לכעוס, אבל גם לא יכולתי אחרת. כל דבר שהיא עשתה ריצד שוב ושוב בתוך המוח שלי. הצחוק שלה, האף הקטן ואפילו המשקפיים האלו שלה, הכל עלה בראשי והעלה בי כעס בלתי נשלט - אחד שגרם לי לרצות לשבור דברים.
"וואו, לוי..." פלט אורן ברוגז, קולו מעורבב בבוז וסלידה. "תרגע, אחי. אני רציני... פאק, אל תגיד לי שזה בגלל איזו כלבה בלונדינית-"
עוד לפני שהוא הספיק לסיים את דבריו, דחפתי את מרפקי לתוך צדו ולמשמע הזעקה שלו, משכתי אותו לקיר הקרוב בחנק. האמה של זרועי צמודה לצווארו ואוחזת בו במקומו. עיניו העגולות ופיו הפעור היו מכוונים עליי, אך הוא לא העז להוציא מילה. ארשת פניו עמדה בין בהלה לתדהמה מוחלטת. הידקתי את זרועי, דבר שגרם לו להפשיל את ראשו אחורה ולהביט בי מלמטה בחוסר שליטה.
"תקרא לה ככה שוב." הצעתי לו בזעם, בעודי דוחף את עצמי כנגדו. "קדימה, חבר... אני מחכה." הידקתי את לסתי, אגרופי מוכן לקרב ישיר איתו. אינעל העולם, תיכננתי כבר את הדרכים בהם ארצח אותו ואקבור במקום שאפילו כלב לא יריח אותו.
"פ-פאק, אחי..." הוא ניסה מבעד לחנק, "תראה את עצמך... תראה מ-מה היא עשתה איתך-"
"אז ככה אתה באמת נראה?" שמעתי מהצד השני שלי. צימצמתי את עיניי והסטתי ביחד עם אורן את מבטי למקום ממנו התנוסס הקול. גבר צעיר וג'ינג'י התקדם לעברינו ובהה בנו בהבעתו האטומה. הבחור, החבר של אודה מהאוניברסיטה, צעד לקראתינו ועצר לא רחוק מאיתנו. "שחרר את המסכן, לפני שתעשה לו נמק." הוא הצביע על אורן ואילו אני שיחררתי את האידיוט ונתתי צעד אחורנית.
YOU ARE READING
תצבע אותי בכל צבעי הרגש | ספר 1
Romanceספר 1 בסדרת "ילדי הרחוב של בת-ים" כל חייה, אודה ציירה את אותו הדבר. אותו הים הכחול, אותו האופק הרחוק, אותם הפרחים ואפילו את אותם הבתים והנופים העירוניים. כל ציור נצבע על ידיה באותם הצבעים ובאותו הרגש, עד שכמובן היא פוגשת אותו. ביום בו אודה פוגשת את...
