שתהיה לכם קריאה מהנה~
***
אודה
ארבע שנים, חודשיים, שלושה שבועות, חמישה ימים ושבע וחצי שעות נכון לעכשיו מאז שעזבתי את הארץ. נכון שביקרתי לעיתים קרובות, אבל רק לכמה ימים וגם זה לא היה הרבה. לא הרגשתי שזה היה הרבה. עמדתי כעת אל מול הבניין הקטן בו גרתי ובהיתי בו. לקח לי כמה דקות לעלות ולהשאיר את המזוודה, לפני שהכרחתי את עצמי לרדת ולראות את המקום בו חייתי במשך תקופה כה טובה מחיי.
כעת המקום הזה נראה כה מנוכר, כה שונה ורחוק. כך גם הדירה שעמדה ריקה במשך כל כך הרבה חודשים ורק הצחוק הרחוק שלו התגלגל באוזניי. החיוך שחתם את זכרוני בזמן ששכבנו יחד על הרצפה. ההבטחות שהוא הבטיח, דקרו אותי וגרמו לי לדמם. הם השאירו בי חור וכאב. עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה.
אלוהים, כמה שהתגעגעתי אליו...
הכאב שהוא השאיר, גרם לי לחבק את עצמי. דמיינתי שאלו היו הידיים שלו שעטפו אותי בנחמה. דמייתי גם את השפתיים וחום שלו. אהבתי אותו, אלוהים, אני עדיין אוהבת. אבל ידעתי שלא יכולתי, לא התכוונתי לסלוח לו. הוא פגע בי, קרע אותי לגזרים והשאיר אותי מאחור, זרוקה על הרצפה.
"אודה? אודה!"
שמעתי למשמע קולו המוכר של רותם. הוא דילג אליי ונופף בידו, צורח את שמי לאורך כל הרחוב. ציחקקתי בחוסר שליטה ועוד לפני שהספקתי להסתובב, הוא קפץ ועטף אותי בזרועותיו, מטלטל אותי מצד לצד. אני התקשרתי אליו, לפני שירדתי למטה כיוון שהבטחתי לומר לו כשאחזור לארץ. כרכתי את זרועותיי מסביבו והצמדתי את לחי לכתפו. מבטי נודד מאחוריו, אל אורן שהתקדם אלינו.
"בלונדה..." הוא קרץ.
"אורן." חייכתי לשלום, לפני שהתנתקתי מרותם ובחנתי אותו בדייקנות. הוא הסתפר והוריד את הקוקו הארוך והג'ינג'י מראשו. כמובן שעדיין נשאר לו הפוני והוא חזר והחליק אותו מאחוריי אוזנו, חושף בפניי את עיניו החומות. הוא לבש טי-שירט עם פסים וג'ינס כהה.
חיוכו רק הלך ופיצל את פניו בלעג, "התגעגעת?" הוא היטה את ראשו.
"מאוד." חזרתי וחיבקתי אותו, מצמידה את אפי לצווארו. "התגעגעתי אלייך ברמות."
"גם אני אלייך, מאמוש שלי." הוא נישק את הלחי שלי ודחף אותי קלות, דבר שגרם לאורן לקפוץ קדימה ולחבק אותי בחיבוקו הקצר והחזק. "התגעגענו אלייך... אינעל העולם, הייתי די בטוח שתשארי שם -"
"נראה לך." אורן השיב במקומי, מתרחק ממני. "היא בחיים לא הייתה בוחרת בנאצים... נכון, בלונדה?" הוא הניח את ידו על ראשי ובלגן את שערי, כאילו שהייתי אחותו הקטנה. מצחיק כיוון שאני הייתי הגדולה מבין שנינו.
YOU ARE READING
תצבע אותי בכל צבעי הרגש | ספר 1
Romanceספר 1 בסדרת "ילדי הרחוב של בת-ים" כל חייה, אודה ציירה את אותו הדבר. אותו הים הכחול, אותו האופק הרחוק, אותם הפרחים ואפילו את אותם הבתים והנופים העירוניים. כל ציור נצבע על ידיה באותם הצבעים ובאותו הרגש, עד שכמובן היא פוגשת אותו. ביום בו אודה פוגשת את...
