שתהיה לכם קריאה מהנה~
***
לוי
איזה ילדה מוזרה...
יצאתי לעשן שנייה, לפני שהבחנתי במשהו מהיר וצבעוני חולף על פניי. רגליה הצנומות נעו מעלה ומטה בריצה כה מהירה, שלא הבנתי אפילו שזאת הייתה בחורה בהתחלה. בחיים שלי לא ראיתי מישהי רצה ככה ועוד עם מלא דברים בידיים - שלא לדבר על המהירות הגדולה הזאת.
מבטה אפוף הדאגה וקולה הצורח הידהד לאורך הרחוב. יכולתי לראות את האנשים זזים מהמדרכה, למקרה והיא תתנגש בהם מבלי לעצור. חיוך מטופש עיקל את שפתיי, חיוך שגרם לי לנשוף בגיחוך. אני ציפיתי שהיא תספיק, בייחוד עם הקצב שלה. אבל בשנייה שרגליה בלמו לצד התחנה, דלתותיו של האוטובוס נסגרו והמניאק עזב ופנה לדרכו.
מסכנה...
לקחתי נשימה עמוקה והסטתי את מבטי הצדה. עיניי נדדו לאורך המדרכה ועצרו על כתם שחור. תחילה לא הבנתי מה זה היה, אבל ככל שהתקדמתי למקום, כך גם ראיתי שהיה מדובר בספר שחור וגדול. ספר שהיה סגור בגומייה ומתוכו התנוסס קצה של נייר. הנייר איים לצאת ולעוף עם הרוח. זרקתי את הסיגרייה ודרכתי עליה, לפני שהרמתי את הספר לידיי. אצבעותיי משכו בעדינות את פיסת הנייר מבין דפיו המקומטים.
משכתי את הנייר החוצה וציור עוצר נשימה נחשף בפניי. ציור חי ונושם של פרח. עלי הכותרת האדומים שלו, צובעו בכמה וכמה גוונים, נותנים לו אור וצל ותחושה של משהו מאוד מוחשי. משהו שאפשר היה להוציא מתוך הנייר ולהריח אותו באמת. בלעתי את רוקי והתבוננתי בפיסת הנייר, מסתובב ומביט סביבי במהירות רבה. מבטי עצר על התחנה ועל הצלינדר בידה של הבחורה.
הישרתי את מבטי אל הבחורה. היא פנתה וקרסה על ספסל האוטובוס הריק. הייתי בטוח בזה שזה היה שייך לה. קיפלתי את הנייר בזהירות רבה ופניתי לעבר תחנת האוטובוס בכדי להחזיר לבחורה את הרכוש שלה, או לפחות לשאול אותה אם זה שייך לה. ככל שהתקדמתי אליה, כך מצאתי אותה מגושמת יותר למראה. שערה הבלונדיני והארוך היה אסוף לקוקו גבוה ומרושל. היא לבשה מעין אוברול ילדותי וחולצת טי-שירט צבעונית.
על רגליה היו מגפיים קצרות וחומות ומתוכן הציצו גרביים צבעוניים, דבר שהפתיע אותי. כי הקיץ עוד לא נגמר והיא נעלה את המגפיים שלה. ניערתי את ראשי בזמן שעצרתי מולה. היא ישבה מקופלת בתבוסה על גבי הספסל. גופה מכוסה בכתמים שונים של צבע מכף רגל ועד ראש. אפילו על השיער הבהיר שלה היו כתמים של אדום וכחול, דבר שהזכיר לי ילדים קטנים בגן חובה.
קראתי לה פעם ופעמיים ושלוש, וכאשר היא לא ענתה לי, הנחתי את ידי על כתפה. ברגע שהיא הרימה את מבטה לשלי, פגשתי בזוג עיניים עגולות ומופתעות. מבטה החום השתדל לעמוד על עיניי, אך מדי פעם ראיתי אותן גולשות ומתרכזות באפי או לחיי. היא סידרה את משקפיה העגולות והישנות על אפה הקטן - אותו עיטר חישוק קטן -, והיא מצמצה כמה וכמה פעמים. שיניה עולות ונושכות את שפתה התחתונה.
YOU ARE READING
תצבע אותי בכל צבעי הרגש | ספר 1
Romanceספר 1 בסדרת "ילדי הרחוב של בת-ים" כל חייה, אודה ציירה את אותו הדבר. אותו הים הכחול, אותו האופק הרחוק, אותם הפרחים ואפילו את אותם הבתים והנופים העירוניים. כל ציור נצבע על ידיה באותם הצבעים ובאותו הרגש, עד שכמובן היא פוגשת אותו. ביום בו אודה פוגשת את...
