שתהיה לכם קריאה מהנה~
***
לוי
"טוב." רותם פלט בצלילו בציניות. הוא הצביע על ידיי שתפסו את לחיי התחת שלה. "אתם בציבור וכולם רואים אתכם, אתם יודעים." הוא מיהר להצביע סביבי, דבר שגרם לי להבחין באורן. הוא חייך ועמד לצדו של הג'ינג'י.
"סליחה." כיחכחתי והחלקתי את ידיי מעלה אל מותניה. פניה הנבוכות של אודה הוצמדו לצווארי בנסיונה הנואש להסתיר את עצמה מהסובבים אותנו. קהל של אנשים התאסף סביבנו וגרם לי להדק את ידיי מסביבה.
כוסאומו...
"אני מזה מצטערת." שמעתי אותה לוחשת לי. חייכתי בתגובה והחלקתי את פניי לצד ראשה, מצמיד את שפתיי לאוזניה. יכולתי לראות את הסומק מתפשט כנגד הנשיפה שלי על עורה וגיחכתי לעצמי בלעג. זאת הייתה תחושה טובה לדעת שהשפעתי עליה בדיוק כפי שהיא השפיעה עליי.
"אני לא מצטער בכלל על זה שנגעתי בך," לחשתי לה והוספתי, "ואני מתכוון לגעת בך עוד." היא הישירה את מבטה לשלי ובחנה בי מבעד למשקפיים שלה. סומק עלה מצווארה וכיסה את פניה. היא משכה באפה בנשימה קצרה, דבר שגרם לי להרים את אצבעי ולדחוף את המשקפיים שירדו לאורך גשר אפה למעלה וללטף אותה על קצה אפה הקטן.
"או-קיייי..." נשף לעברנו רותם ותפס את ידה בניסיונו למשוך אותה ממני. "זה הסימן שלי, אם אתם לא רוצים לעצור עם זה, אז -" עוד לפני שהוא הספיק למשוך את היד שלה, אורן תפס אותו ועטף את ידו סביב מותניו של הג'ינג'י. הוא משך והצמיד את הגבר לחזהו. "אינעל העולם, מה -"
"מה, מה..." השיב לו אורן.
גבו של רותם הוצמד לחזהו של אורן, לפני שהמתאגרף נשען קדימה וקירב את שפתיו לאוזנו של הג'ינג'י. הוא לחש לו משהו, משהו שצבע את פניו של הג'ינג'י וגרם לארשת פניו להתמזג מעט עם צבע ראשו. רותם גמע את רוקו ודחף את עצמו מאורן, דבר שגרם לבחור לצחקק בקנטרניות. רותם נשף לעברו וניער את ראשו, מסתובב ותופס את ידה של חברתו.
"מוטי קורא לנו." הוא הסביר לה ואילו היא הנהנה לעברו, לוקחת את ידו. היא הרימה את מבטה לסובבים אותה ומיהרה להשפיל את עיניה. ידה השניה תופסת אותי לשם תמיכה, דבר שהפתיע אותי לחלוטין. נתתי לה לאחוז בי ולהחזיק בי בחוזקה.
"אודה?"
"אתה בא... אי-איתי?" היא לחשה.
חייכתי לרווחה ומשכתי אותה לצד גופי, דבר שניתק את ידו של רותם משלה. עטפתי את כתפה בזרועי, מתעלם מהצלילים המופתעים של הסובבים אותנו. הם החלו לעצבן אותי, כאילו שבחיים לא ראו זוגות אנשים. רותם נשף בתגובה וסימן לנו לבוא בעקבותיו, פניו מעוטרות במרירות.
נכנסנו דרך המסדרונות האחוריים של האנגר ועצרנו בין כמה יצירות מוזרות וצבעוניות. שלושה גברים עמדו במעגל ושוחחו האחד עם השני, לפני שהבחינו בנו מתקרבים אליהם. עיניהם חלפו על פניי; אחד מהם מהנהן לעברי לשלום, כאילו שזיהה אותי מתוך הציורים שלה. הוא חזר ביחד עם השניים להתרכז על אודה בזמן שהיא נצמדה אליי בחוסר שליטה.
YOU ARE READING
תצבע אותי בכל צבעי הרגש | ספר 1
Romanceספר 1 בסדרת "ילדי הרחוב של בת-ים" כל חייה, אודה ציירה את אותו הדבר. אותו הים הכחול, אותו האופק הרחוק, אותם הפרחים ואפילו את אותם הבתים והנופים העירוניים. כל ציור נצבע על ידיה באותם הצבעים ובאותו הרגש, עד שכמובן היא פוגשת אותו. ביום בו אודה פוגשת את...
