“איפה...איפה אני?” אני שואלת בקול חלוש, אור השמש פוגע בחוזקה בפניי, איפה אני...?
אני מרימה את ראשי, וכאב ראש חד מפלח את ראשי, גורם לי להתאנק ולהתפתל על המיטה הגדולה, אני מקימה את גבי, וכאב הראש לא נעלם.
אני סורקת את החדר, לבן כולו, מקושט בפסלים ובציורי קיר, אני מניחה את ידי על שיערי, וקולטת שהוא אדום, ככה תמיד הייתי?
אני מסתכלת לעבר המראה בצורת האליפסה שמעוטרת בצדפים, ומבחינה בפניי.
איפה אני?
אני מנסה להיזכר, להיזכר איפה אני.
מה זה המקום הזה?
אני מניחה את ידי על המראה הקפואה, ורואה שעיניי כסופות ובורקות.
מה קורה פה?
השאלות מתרוצצות, אני לא זוכרת דבר, אפילו לא את שמי, וזה כמו מכה בי.
שם אחד עולה במוחי.
קייל, השם חוזר במוחי, בתת המודע.
מי זה קייל? אני מנסה להיזכר, אני מנסה כמה שאפשר, וכאב הראש חוזר יותר וכואב יותר.
אני נאנקת כשאני מרגישה את הכאבים בכל גופי, אני נופלת על השטיח האדום וצורחת, כאילו קולות רועמים פוגעים בראשי.
“קטינר?” נשמע קול, קול עמוק של גבר.
הוא פותח את הדלת, ורואה אותי.
“מ-מי אתה? איפה אני?” אני שואלת בתימהון ונצמדת לקיר, אצבעותיי מחבקות את השטיחים.
“קטינר את בסדר?” הוא שואל, ואני לא עונה.
עיניו הירוקות נראו נוצצות, אבל לא רק משמחה, היה בזה משהו אחר...כמו שקר.
חיוכו נראה צבוע ולא אמיתי, כאילו הסתיר ממני משהו.
הוא חייך לעברי, ושלח את ידו אליי, שיערו האדום נצץ.
“מ-מי אתה?” אני שואלת שוב, והוא חושב מה לענות.
“את בטח קיבלת מכה חזקה מאוד אם את לא זוכרת דבר!” אמר בפחד, ושוב פעם עיניו שידרו לי שקרים.
“מה זאת אומרת?” אני שואלת בגמגום ובפחד, מקרבת את רגליי אל בטני, והוא מתיישב לידי.
“אני ג'ונתן, בן זוגך.” הוא אומר, הוא לוקח את ידי ומנשק אותי בכף ידי, אני נרתעת ומרחיקה את ידי, משהו אומר לי שהוא לא מספר לי את האמת, אבל אין לי דרך להאשים אותו אם אני נמצאת בביתו.
“למה אני לא זוכרת דבר?” אני שואלת, עדיין נרתעת מן הגבר שעמד מולי.
“היינו ביחד באגם, והחלקת לתוך המים, הם היו רדודים מדי אז הראש שלך קיבל מכה חזקה מהאדמה.” אמר בחיוך, הנהנתי קלות.
“אני קטינר?” שאלתי, מופתעת משמי המוזר.
“אכן כך, עלמתי.” אמר וידו עדיין הייתה מושטת לעברי.
“אני...אני...” אני מתחילה לגמגם, הוא מהנהן.
“אתן לך את זמנך.” אמר, הוא נישק אותי נשיקה חפוזה בידי ואני רק נרתעתי, הוא קם והלך משם, טורק את הדלת אחריו.
אני מסתכלת על ידי, ומרגישה נגעלת.
אני קמה, מסתכלת אל החלון, ועיניי יוצאות מחוריהן.
זה נראה כמו שכונת עשירים! כולם גרים פה בבתים גדולים!
משהו מבצבץ מכיסי, אני מרימה את החפץ ורואה תמונה.
תמונה של טירה.
YOU ARE READING
אהבת האויבים -2-
Fantasy#ספר שני בסדרת "אהבת האויבים"# #הספר האחרון בסדרה# אני לא רוצה להרוס לקוראיי שמתחת לגילאי 14 שחיכו לספר השני כל כך הרבה זמן... אבל..... הספר מומלץ ל14+ לאחר כמה שבועות שבהם הייתה רדומה, היא מתעוררת, ולא זוכרת דבר. היא מתעוררת, ואינה יודעת דבר. היא מ...
