החלטתי לפרסם כעבור 2 הצבעות! בחייאת אתם רואים שאני מבקשת 3 הצבעות בשביל פרק הבא אז למה לא לתת כוכב ._. בכל מקרה תהנו מהפרק, השם חשוב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשהתעוררתי, לא זכרתי, כשהתעוררתי, נזכרתי, אבל לא בעברי, זה היה רחוק מזה.
נזכרתי שאני תקועה בבית עם ג'ונתן.
כשהתעוררתי הייתי במיטתי, ושמתי לב להלגה שהתחילה לסדר את החדר כאוות נפשה.
"את לא יודעת לשמור על ניקיון." הטיפה לי.
שמתי את השמיכה על ראשי, מהדקת אותה אליי ורק מנסה לישון, שינה נטולת חלומות זאת השינה הכי טובה שיכולתי לבקש, בלי חלומות, בלי סיוטים, פשוט להירדם ולהירגע.
"אני אוהבת את החדר כמו שהוא." אמרתי כשהרימה את השמיכה ממני.
"תתעוררי יפייפיה נרדמת." אמרה בארסיות, מתעלמת לגמרי מדבריי.
"תחזירי את השמיכה!" אמרתי בעצב, היא הנידה בראשה לשלילה והמשיכה לנקות את החדר.
"את זוכרת משהו?" שאלה בלגלוג, הנדתי בראשי לשלילה, הבטתי לעבר החלון, הדף כבר נעלם, אולי רק דמיינתי?
"על מה את מסתכלת?" שאלה כחולת השיער, חזרתי למציאות, והסתכלתי לעברה.
"על כלום..." אמרתי בשקט.
"אם כך תתלבשי כבר למען השם!" אמרה בכעס.
"מה לא בסדר בוואנזי שבחרתי?" שאלתי, מבוישת מפיג'מת הנמר שלבשתי.
"ילדותית מדי, טיפשית מדי, את מתאמצת להיראות כמו ילדה קטנה?" המשיכה עם ההעלבות, והמשיכה להטיח אותן בי, כמו לבנים בלתי נראות שיכלו לעבור את שכבות עורי ולהגיע לליבי, ולפגוע ישר בו.
"אני לא צריכה אותך שתפגעי בי, מספיק יש לי על הראש!" אמרתי בכעס.
"לפגוע בך? אני רק אומרת לך את האמת." אמרה טון נעלב מזויף.
צקצקתי בלשוני והיא חייכה חיוך מרוצה שהייתי מתה לשבור.
"תתארגני, ותרדי לארוחת הבוקר, ג'ונתן יביא לך את הבקבוק שם." אמרה ברוע והלכה משם, היא סגרה את הדלת, ושמעתי נעילה.
פשטתי את פיג'מת הוואנזי שלי, והחלפתי לחולצת תכלת פשוטה ורפויה, שהייתה חשופה בכתף שמאל.
שמתי טרנינג פשוט בצבע שחור ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.
"אני מוכנה." אמרתי בעודי נוקשת בדלת, הדלת נפתחה רק מעט, וראיתי את הלגה.
"את לא יכולה להיות מהודרת קצת יותר-"
"תשתקי ותפתחי את הדלת." קטעתי אותה בכעס, היא צקצקה בלשונה ופתחה את הדלת לרווחה.
הלכתי מקדימה לה, לא מסתובבת לעברה ומרגישה את מבטה הנוקב תקוע בגבי.
כמו ספחת.
"איחרתן." אמר ג'ונתן, לא מרוצה, וזפזף בין הערוצים, הוא טפח על המקום לידו, וישבתי, נרתעת.
הוא חיוך אותו חיוך ששנאתי, אותו חיוך שאמר לי רק שקרים.
"תאכלי משהו." אמר והחווה עם ידו לעבר האוכל, אבל הנדתי בראשי לשלילה, הוא נראה לי בחור שאוהב לתכנן מזימות, ולכן לא יכולתי לקחת דבר ממה שהציע לי.
"אני לא רעבה." שיקרתי, הרגשתי איך בטני זועקת לעזרה, רוצה שאתן לה לפחות פיסת בשר.
"את בטוחה?" שאל, ולא ידעתי מה לענות.
הוא חייך, וידע טוב מאוד שהרעב משתלט עליי.
"ב-בטוחה." אמרתי כשלקח פיסת גבינה וקירב אותה לפי.
YOU ARE READING
אהבת האויבים -2-
Fantasía#ספר שני בסדרת "אהבת האויבים"# #הספר האחרון בסדרה# אני לא רוצה להרוס לקוראיי שמתחת לגילאי 14 שחיכו לספר השני כל כך הרבה זמן... אבל..... הספר מומלץ ל14+ לאחר כמה שבועות שבהם הייתה רדומה, היא מתעוררת, ולא זוכרת דבר. היא מתעוררת, ואינה יודעת דבר. היא מ...
