הנה פרק חדש דנדש, סליחה שהפרקים נהיים קצת יותר מתאימים ל13+, אבל כל העולם גדלללל
הנה פרק שהשם שלו מצדיע על כמה שהפרק דיכאוני וקצת קשה לקריאה.
תהנוווו מהפרקקק😂
－－－－－－－－－－－－－－－－－－
“תזכרי שככה מרגישים, כשממרים את פי.” הוא לחש לי בערמומיות ובצחוק מרושע, לפני שסגר את הדלת, כיווצתי את ידיי לאגרופים, קירבתי את השמיכה הדקה אל צווארי, מנסה כמה שאפשר לכסות את גופי החשוף, הרגשתי בדמעות המלוחות שורפות בעיניי ונופלות, זה באמת קרה?
הוא באמת עשה את זה?
מיהרתי ללבוש את ההלבשה התחתונה שלי, ולאחר מכן את הוואנזי שלי, מתרכבלת בתוכה ונצמדת אל הקיר המעופש, ניקי הניחה את ראשה על הסורגים וראיתי בעיניה עצב.
“אני לא האמנתי שהוא באמת יעשה את זה.” היא אומרת את מחשבותיה, ואני מהנהנת.
“הייתי שרה עכשיו, אם זה לא היה הוא.” היא ממשיכה לדבר, זה כמו בגידה בקייל, למרות...שאני לא זוכרת שהייתי איתו.
אבל אני בכלל לא זוכרת.
“אם רק הייתי יכולה הייתי הורגת אותו!” קראתי בייאוש, ראשי פוגע בקיר האבנים ואני מרגישה חסרת תקווה, כמו תמיד.
“אם תהרגי אותו תקבלי את הזכרונות שלך.” היא אומרת לפתע, אני מרימה אליה את ראשי בהפתעה.
“כשאת הורגת את הבחור שלקח לך את הזכרונות...את מקבלת אותם בחזרה.” היא מושכת בכתפיה ומוסיפה.
“אז אם אהרוג את ג'ונתן, אקבל את הזכרונות?” אני חוזרת על המילים, הפעם בשאלה, ועל פניי לא נפרש חיוך, אני לא מרגישה ניצוץ של תקווה, כי אני נזכרת בהתנהגות של ג'ונתן כלפיי, המבטו המאיים, בעונשים המכפירים, והכאב.
אני לא יכולה לשמוח, כי אין שום דרך להרוג אותו.
“מתי קייל כבר יגיע?” שאלתי, ניקי משכה בכתפיה כהרגלה, וכעבור כמה שניות שמעתי את הלגה יורדת במדרגות, ניקי זמזמה שיר.
“איי הייט מיי לייף, איי הייט מיי לייף, נובודי כן הלפ מיייייי.” היא התחילה לשיא ונצמדה לקיר בשעשוע, מחכה לכאב שיבוא מהלגה.
“אל תשירי, אין לך קול טוב.” הלגה אומרת וסוגרת את הדלת אחריה, בידה היא מחזיקה את הסכין בעלת הלהב הכהה, שכמה שכבות דם נמצאות עליו, הדם של ניקי, ואז אני שומעת משהו, קול זמזום, קול נפץ...
“מה זה?!” הלגה צורחת כשהקיר מתפוצץ, אבנים וחצץ עפים לעברי, ואני רואה את מדלן עם מסכת גז עליה.
“יש! אמרתי לך שדינמיט יכול לעזור!” היא קיפצה בהתרגשות ודיברה לבחור שעמד לידה באדישות, הוא הוציא יבבה חלושה והסיר את מסכת השור שלו.
“תפסיק להתבכיין.” נערה שעמדה לידם הורידה את המסכה שלא יכולתי לתת לה שם, שיערה היה שחור וגלש על כתפיה, לצווארה היה קולר בעל קוצנים בוהקים, ועיניה הסתובבו אליי, ושוב הרגשתי כאילו אני מכירה אותם.
היא לא חייכה, היא הסתכלה אל הבחור עם השיער האדמוני, והבנתי שזאת נאלה.
YOU ARE READING
אהבת האויבים -2-
Fantasi#ספר שני בסדרת "אהבת האויבים"# #הספר האחרון בסדרה# אני לא רוצה להרוס לקוראיי שמתחת לגילאי 14 שחיכו לספר השני כל כך הרבה זמן... אבל..... הספר מומלץ ל14+ לאחר כמה שבועות שבהם הייתה רדומה, היא מתעוררת, ולא זוכרת דבר. היא מתעוררת, ואינה יודעת דבר. היא מ...
