מחיר הבחירה

פרק 1

ליסה.
"ראבק איתך, דברי כבר! מה עשית?!" אני מאבדת את מעט האיפוק שעוד נותר בי בעוד קמיל נועצת בי מבט נוצץ מדמעות עצורות.
"לא הייתה לי ברירה!" היא אומרת בלהט, "הוא איים עליי, ליס, מה ציפית שאעשה? לא יכולתי לתת לו להרוג את מייק!"
"אני מצטערת, קם', אבל הגיע הזמן שהמושתן הקטן ייקח אחריות על המעשים שלו! אני סיימתי לנקות אחריו"
"אל תעשי לי את זה, ליסה. אני מתחננת. מייק הוא כל מה שנותר לי! רפאל יהרוג אותנו ללא רחמים"
אני מתנשמת עמוקות ומתהלכת מצד לצד ברחבי הדירה, בוחנת את האפשרויות המעטות שעומדות בפניי, ומעבירה את ידיי על פניי בייאוש, "לעזאזל איתך, קמיל. לעזאזל איתך. את הורגת אותי"
"אני יודעת," ניגבה את עיניה בגסות, "אני יודעת. אני מצטערת."
"אני אחשוב על משהו" אני אומרת לבסוף.
היא קופצת עלי בחיבוקים, "תודה ליס! תודה, אני לא אשכח לך את זה בחיים!"
"אל תודי לי, קמיל. זאת הפעם האחרונה, האחרונה!!! בפעם הבאה אני אשאיר אותך לנקות אחרי הבלגנים של האח המטומטם שלך בעצמך"
****
קמרון.
אני נכנס לבר הראשון שבדרכי ומתיישב על הכיסא הפנוי היחיד בבר.
"מה בשבילך?" הברמנית היפייפיה שואלת בעודה מנגבת את הבר במטלית.
"המשקה הכי חזק שיש לכם. ושיהיה כפול. בעצם לא, יודעת מה? שיהיה משולש. אולי כדאי שתשאירי לידי את כל הבקבוק."
היא מרימה גבה, "למישהו פה היה יום קשוח" היא מציינת באגביות.
"בדיוק, אז כמו שאת יכולה לנחש, אין לי סבלנות לשיחות נימוסין עם ברמניות שחושבות שהן פסיכולוג בגרוש. תביאי את הבקבוק שביקשתי ותיעלמי אם לא אכפת לך." בשנייה שסיימתי את המשפט התחרטתי. האישה המסכנה לא הייתה אשמה שדרק השמוק קרא לי למשרד והודיע שהתיק נגד רפאל קסארי נסגר בעוד האחרון נותר חופשי. החיוך הזחוח שעלה על הפנים המזוינות שלו הטריף אותי וכל מה שרציתי לעשות זה למחוק לו אותו בייסורים פאקינג קשים. 4 שנים מזוינות אני עובד על הבחור. לכאורה הוא יונה שוחרת שלום. בהיעדר דו"חות חניה, עבר פלילי נקי וללא רבב ושכנים שמתארים את השטן בהתגלמותו כמלאך הרחמים לא היה לי סיכוי למצוא משהו ממשי שידפוק אותו חזק ככה שהשמש מבחוץ תהיה זכורה לו רק מציורי הילדות.
הברמנית חוזרת עם הבקבוק והכוס ואני מהנהן ולוקח ממנה את השוט המלא, מסיים אותו בלגימה ומניח על השולחן בחבטה, מסמן לה למזוג סיבוב נוסף.
ואם זה לא מספיק, נואל קיבלה סיבוב וחזרה להורים שלה. לעזאזל. החיים שלי מתפרקים לי מול העיניים מבלי שתהיה לי היכולת למנוע את זה. גם כן בלש מוערך. בלש מוערך בתחת שלי. על הזוגיות שלי אני לא מסוגל לשמור, אז לתפוס פושע חלקלק כמו קסארי? אני מרכין את ראשי לכוס ומטה אותה לצד, בוחן את הצבע של הוויסקי בשעמום.
הנייד שלי מצלצל, ג'וליה, השותפה הנצחית שלי על הקו. "מה ג'ול?"
"איפה אתה?"
"ב'גולד', שותה את עצמי למוות"
"נואל לא חזרה?" היא שואלת בדאגה.
אני נאנח, "נראה שהפעם היא רצינית"
"אישה מטומטמת. היא לא יודעת מה היא מפסידה"
"היא מחפשת זוגיות בריאה. בן זוג לחיות איתו, רצוי אחד כזה שיהיה נוכח ולא שיהיה זכור לה מתמונות. נמאס לה לפחד שיקרה לי משהו. מגיע לה יותר. בלה בלה בלהההה"
"מזל שאין לך זמן להתמרמר עליה היום. העבודה קוראת לנו"
"יש קייס?" אני נאנח.
"יאפ. תגיע, כבר מסמסת לך כתובת." אני שולף את הארנק ומסמן לברמנית להתקרב.
"כל כך מהר?" היא שואלת באכזבה, "הייתי בטוחה שאצטרך לגרד אותך מהבר עד סוף המשמרת."
"השתייה תיאלץ לחכות לערב אחר. התפקיד קורא לי" אני קורץ לעברה והיא מגחכת.
"מה אתה בדיוק עושה? מזיין אנשים למחייתך?"
"ביותר ממובן אחד," גיחכתי, "נעים מאוד, הבלש ריינולדס"
"או" התיישרה במבוכה, "ותגיד.. זה יהיה פשע אם אומר שאתה ממש, אבל ממש הטעם שלי?"
"תפוס חזק" אני מחייך ושולף שטר של 20 דולר, "תהני"
****
"מה יש לנו פה?" אני מתקדם עם ג'ול אל זירת הפשע, מתעדכן בדרך.
"צעירה, בשנות ה20 המוקדמות, נמצאה הבוקר עם ירייה במרכז החזה. גבר שרץ הבחין בה ומיהר להזעיק את המשטרה"
"לילה טוב," אני נעצר ליד אמילי, חוקרת המז"פ, "מה את יכולה לספר לנו?"
"בהערכה גסה אני יכולה לומר שהירייה היא סיבת המוות, אבל אתה כבר יודע, אני לא יכולה לקבוע כלום עד אחרי הנתיחה שלאחר המוות."
"אני חוזר למשרד. תעדכני אותי בהתפתחויות"
"סגור"
"קח" ג'ול מדליקה סיגריה ומושיטה לי אותה, אני שואף ממנה עמוקות, מחזיק את העשן בפנים ונושף אותו החוצה באיטיות.
"מעניין מה היא עשתה שהרגו אותה כך" אני אומר בדרך לרכב.
"מוות בסגנון הוצאה להורג זה לא דבר של מה בכך."
"אנחנו יודעים מי היא?" אני שואף שוב מהסיגריה.
"עדיין לא," השיבה, "לא מצאנו עליה מסמכים מזוהים."
"שוד שהשתבש?"
"לא חושבת, השעון נותר על היד שלה. הפלאפון שלה היה הדבר היחיד שנעלם."
"אולי היה בו משהו שהיה חשוב לרוצח."
"משהו ששווה להרוג למענו, כדי להשתיק את הצד השני לנצח."
"אני מהמר על אדם אחד"
"אתה אובססיבי"
"תחושת הבטן שלי אומרת שזה רק המזדיין הזה" אני משיב, "ואם אני צודק.. אם זה הוא, זאת ההזדמנות שלה חיכיתי."
מתרגשת בטירוף!!! מלא זמן שלא כתבתי לכן מתח... מקווה שתאהבו ❤