רפאל.
"לכל הרוחות, את בכל חור!" אני גונח בעצבים ממקומי על הרצפה.
"אתה מדמם!" היא מתעלמת ממני ובוחנת בזהירות את כתפי, "אתה יכול לעמוד?"
"מה נראה לך?" אני זוקר גבה בעודי נעמד.
"יופי, זה טוב. בוא, נלך לבית חולים." היא אומרת בטון רציני, "אני חושבת שצריך להוציא לך את הכדור ואולי גם לתפור את הפצע."
"בלי בית חולים" אני אומר, "תעופי מפה, אני לא צריך את העזרה הדפוקה שלך."
"מה לא בסדר איתך?!" היא שואלת בעצבים.
"את שואלת מה לא בסדר איתי?! את רודפת אחריי מאז השחרור! תני לי להבהיר לך דבר אחד פאקינג חשוב" אני רוכן לעברה, "אני לא מקרה הצדקה שלך ואני לא צריך את העזרה שלך. הסתדרתי מצוין בלעדייך ואני אמשיך להסתדר"
"לא, אתה בהחלט לא מקרה צדקה. אתה מקרה אבוד ומחורבן שאפילו לא יודע להגיד תודה כמו שצריך! מצידי אתה יכול למות, באמת שלא אכפת לי כבר!" התפרצה בזעם וגררה את הצחוק שלי.
"אני יכולה להבין מה מצחיק אותך בדיוק?!"
"את" אני משיב בשעשוע.
"אני?"
"כן. הקלות שבה את מאבדת את העשתונות מצחיקה"
"נסה לעמוד לידך שתי שניות, גם כומר לא יצליח להישאר שפוי."
"תארי לך מה זה לחיות איתי"
"מעדיפה שלא. ועכשיו אם תסלח לי, אני ממהרת." היא עולה לרכב ואני עולה על האופנוע אבל לא מצליח לנהוג עם יד אחת. הכתף כואבת מדי.
היא פותחת את החלון, "אני רואה שיש לך משאלת מוות אם אתה מתכוון לנהוג ככה על אופנוע, חבל. היית צריך להניח למתנקש להרוג אותך."
"ואם הייתי מת, היית בוכה עליי?"
"ברור שלא אידיוט אחד, העולם היה נקי ונעים הרבה יותר בלעדיך."
"איפה כל ה'אני מאמינה בו ואני מבקשת שתאמינו בו גם'?" אני שואל בשעשוע.
"הא, סתם בולשיט שעורכי דין מוכרים" היא מבטלת אותי בהינף יד.
"טוב לדעת"
"אתה מבזבז את הזמן שלי. רוצה טרמפ?"
אני נכנס לרכב בתגובה, זונח את האופנוע באמצע הטיילת ומזכיר לעצמי לחזור לקחת אותו לפני שיעלה הבוקר.
YOU ARE READING
מחיר הבחירה
Actionלליסה מרטינז יש תכניות לחיים שלמים והם כוללים התמחות במשרד עורכי דין יוקרתי אליו היא מתכוונת להיכנס שותפה בתום הסטאז', דירת שותפים עם קמיל חברתה הטובה שמתחילה סטאז' בתור אחות במרפאה אונקולוגית. כשכדורים נעלמים מהמרפאה קמיל מבינה שנקלעה לסיטואציה מסו...
